"אני פשוט מצטערת שאני נשואה לך."
צעקתי את הרגש שלי במשפט שאפילו לי הוא הדהד במוח וגרם לכל הברגים שלי שמחזקים את המוח שלי בלי שום תועלת ברגע זה לצנוח לרצפה ולהשאיר אותי ריקה מכל תוכן ומחשבה.
כואב לי,הגוף שלי שורף ודורש ממני מנוחה מהכאב אחרת אני אאבד את עצמי אל תוך הצונאמי שמתעקש להפעיל את כל כוחות הטבע שלו עליי ולהכניס אותי אל המים הקפואים,זה מה שאני עכשיו..קפואה באוקיינוס שמטביע אותי.
19 שנה,אני חיה בבועה שיקרית שאמא שלי ואיש שמחריב את חיי באופן מעולה דאגו להחזיק את הבועה הזאת שנים על גבי שנים ורקדו סביב המוח המיותם מחשבות שלי טנגו בידיעה שהם עושים את הדרך הנפלאה שלהם לשקר לי כל כך טוב שהטנגו מוצלח להם יותר מתמיד.
אמא שלי? אני כבר לא יודעת אם לא לקרוא לה אמא,אין לי אבא ואף פעם לא היה לי,אם יש לי אמא..את זה אני יכולה להגיד בפירוש.
אין לי אמא,אין לי יותר אמא.
היא שיקרה לי,ממש זרקה אותי לזאבים רעבים,שיאכלו אותי ולא ישאירו ממני כלום.
הוא גרם לתאונה שלי,הוא ניסה לקחת את החיים שלי ממני ולתת אותם לאלוהים במתנה.
בגללו הייתי בקומה חודש,איבדתי את הזכרון שלי,איבדתי את כל המשמעות לחיים שלי במשך חודשיים שהזכרון שלי לא היה חלק מהחיי עבר שלי,ויותר גרוע מכל..איבדתי את התינוק שלי בדרך הכי אכזרית שיכלה לקרות בפלנטה הזאת.
היא ידעה מהכל,היא ידעה שהוא לא אבא שלי ונתנה לי לחיות עם הידיעה הזוועתית הזאת שאבא שלי הוא זה שרוצה לרצוח אותי כשבעצם..הוא דוד שלי שהרג את אבא שלי ומנסה לשלוח אותי גם עכשיו לקבר.
ובעל?את זה אני לא יודעת,אני כבר לא יודעת כלום כי אין לי שום דבר שמחזיק את המוח שלי שלם ברגע זה.
מה שאני כן יודעת..זה ריסק אותי ואני לא יודעת אם אני אצליח לקום בכוחות עצמי.
"ליאה..מה את.." קולו של איידן העיר אותי מהבעיות עיקול שלי שהתעקשו לא להבין שאני לא נמצאת בסיוט או בחלום,אני נמצאת כאן..בבית שלי..בחדר שינה שלי עם הילדים שלי ומנסה לעקל שהחיים שלי הם שקר.
"את לא אמרת את זה." הוא אמר בקול שקט ואני מרימה את המבט שלי אליו ומסתכלת עליו במבט מיואש,מיואש מהכל.
"את לא אמרת את זה!את לא יכולה לומר את זה." הוא דופק את ידו בקיר שלצידי,הקיר שמול החלון הרחב שבחדר שלו,אני מניחה שאם הוא היה דופק את ידו החזקה בחלון האטום אפילו דפיקה קטנה וחלשה היא הייתה נשברת ומשאירה חותמת של רסיסים על הרצפה בחדר שלנו.
"מצטערת שאת נשואה לי?את מצטערת ליאה?" הוא שאל בקול רם והצמיד את ידו למצח שלו,סימן לכך שהשאלה שלו היא די צינית ותכף זה יבוא,הפיצוץ.
"אני עושה הכל בשבילך,אני נותן את החיים שלי למענך! גם אם אני לא עושה את זה בדרך הכי נכונה,אבל אני עושה הכל ליאה,דברים שבחיים לא ציפיתי שאני אעשה בשביל אישה לפני שהגעת לחיים שלי,לפני שניצבת מולי והשארת אותי צמא אלייך כל רגע שאת לא נמצאת לידי..וזה.." הוא עוצר את עצמו ואחרי כמה שניות מוסיף," זה מה שיש לך לומר לי ?שאת מצטערת שאת נשואה לי?את.." הוא מתנשף עמוק ולא מסיים את דבריו,אני בטוחה שהדבר הבא שהוא רצה להגיד אחרי המילה את , זו קללה שיכולה להגיע בכל רגע נתון.
הפעם..זו לא קללה של אושר שלה ציפיתי אחרי שאני אתחתן עם איידן,ציפיתי לאושר עצום ואהבה שתפרח מיום ליום לצידו,ילדים שנותנים לי את הכוח לקום בבוקר וגורמים לעולם שלי להראות הרבה יותר מאושר ממה שהוא ,לפחות עד עכשיו..כי עכשיו העולם שלי לא טוב ולא כלום.עכשיו הוא קללה פשוט כמשמעותו.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
