"את קיבלת מה שרצית,תהיה לנו אחלה חופשה אישתי היפה." הוא ליטף את שפתיי והביט בי במבט שעכשיו אני מבינה למה כולם מפחדים ממנו,מבט אפל שלא נותן שום פתח לדעת מה עובר בתוכו.
"היה לנו מאוד כיף ביחד,אני ואת לבד.בלי כל הרעש מסביב,בעל ואישה.מה את אומרת נסיכה?"הוא ליטף את הלחי שלי וחיזק את האחיזה שלו עם ידו השניה במותן שלי,אני לא יודעת אם אני אמורה לחשוש מהתנהגות המלחיצה שלו אבל המבט שלו מצליח לגרום לי לחשוש מזה.
"אולי ככה נבין ביחד למה את מצטערת שאת נשואה לי,מגיע לי הסבר בסופו של דבר ואת תתני לי את ההסבר הזה." הוא אמר בקול מאיים ושיחרר את המותן שלי מאחיזתו הכוחנית,הנחתי את ידי על המותן והסתכלתי בעניים הכחולות שלו,העניים שעד היום כמעט ולא נתנו לי שום סיבה לפחד מהם.
"אני ביקשתי ממך סליחה." עניתי לו בקול עדין והוא שילב את הזרועות שלו והביט בי במבט אדיש.
"סליחה לא מספיקה לי,אני רוצה הסבר." הוא אמר בקול חד והתיישב בכורסה,הביט בילדים שהמשיכו לדבר דיבורים תינוקיים והחזיר את מבטו אלי.
"אני לא התכוונתי לומר את זה איידן,זה יצא ממני ברגעים של קושי אתה יודע שאני בחיים לא אצטער שהתחתנתי איתך." הסברתי את עצמי והוא העיף את המבט שלו ממני ושיפשף את אפו עם ידו השמאלית.הניח את ידיו על תומכי הספה והחזיר את מבטו אלי אחרי כמה שניות של שקט.
"זה כבר לא משנה,מה שהיה היה.
מה שיהיה מפה והלאה כן משנה.."הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו,הושיב אותי על הברכיים שלו והביט בעניים שלי.
"איידן אני.."הוא הניח את אצבעו על השפתיים שלי ולא נתן לי להמשיך לדבר.
"אני לא אוהב שמתגרים בי,את אמורה לדעת את זה ליאוש."הוא לחש באוזן שלי ונישק את התנוך שלי ,הרגשתי את הפעימות לב שלי מתעצמות והלב שלי עוד רגע יוצא מהמקום.
"את אמורה לדעת מי זה בעלך,בעלך לא אוהב שמדברים לא במקום."הוא נישק את הלחי שלי וקירב את הראש שלו כל כך קרוב אלי שהייתי צריכה להתרחק מעט בשביל לראות את פניו בבירור.
"אתה מפחיד אותי איידן."אמרתי בקול קצת רועד והוא הנהנן בראשו וליטף את הירך שלי.
הרוגע שבקול שלו נשמע כיאלו אין שוב דבר שקרה ביננו לפני כן,אבל משהו בו מלחיץ אותי שפתאום המילים של דמיאן עולות על זכרונם ותופסות מקום במוח שלי.
"אני מפחיד אותך ליאה?למה דווקא עכשיו אני מפחיד אותך,לא פחדת לומר לי את מה שאמרת למרות שידעת שאני יכול להתחרפן מזה,אה קטנטונת עכשיו אני מפחיד אותך?"הוא אמר בקולו הצרוד והביט במחשוף שלי,יכולתי להרגיש את העניים שלי נכנסות פנימה יותר מדי וסורקות את כל החזה שלי.
"תעני לי ליאה,אני מפחיד אותך?" הוא תפס את שתי הלחיים שלי עם שתי ידיו והביט בשפתיים שלי,לא יכולתי לענות לו מרוב כל הסערות שמתחוללות בתוכי.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
