מכל הרגשות בעולם,הרגשתי חרדה.
היו לי נימולים מוזרים בידיים,הנשימות שלי היו קצרות וכבדות,ומבט עיניו של הגבר המסוכן כאן היה מלחיץ לא פחות.
אני מסתכלת עליו מבעד ריסיי הרטובים עוד מהבכי כשהמאבטחים שלי נהרגו באכזריות.ליבי כואב ובוכה עליהם.
הוא עדיין לוטש בי מבט מאיים ומזהיר,האנשים שקטים ומשקשקים.כולם שקטים.המשטרה בחוץ בשקט ואני בשקט.
השטן.השטן.השטן.
אני מגלגלת את הכינוי הרע הזה במוחי עשרות פעמים.
נזכרתי בכל הפעמים שהשם שלו הופיע.
במייל שנשלח לדמיאן,ששון שבא לבית כיאלו קם לתחייה באופן מוזר והביא מסר לדמיאן,מהשטן.
ועכשיו כאן,עבריינים מוסרים מסר מהשטן.
״הראה לך איפה העליית גג?״ קו מחשבותיי נקטע כשהגבר שעומד מולי,נראה שהוא המנהיג של הקבוצה המרושעת הזאת.הגבר האחר מהנהן בראש וכולם מכוונים אקדחים לאזרחים המסכנים.
״את באה איתנו.״ הוא אומר בקול שקט וחודר ואני מתמלאת פחד ואימה,מחשבות רבות צצות במוחי,השטן רוצה להרוג אותי?
״ואתם יא בני זונות,אם אתם נותנים עדות למשטרה .״הוא מצחקק בזדוניות ואז מוסיף,״תגידו לו שאָגדר היה פה ושאייתן השוטר המנייאק יכול למצוץ לו את הזין.״ הוא אומר את שמו בגאווה ואז מחייך חיוך רחב ונטול פחד.
״תגידו להם שהוא מסר שהמשטרה על הזין שלו.״ הוא ממשיך ואז מגחך ומביט בכולם במבטים מאיימים.״ושאם הם רוצים לחפש אותי,שיפנו לשטן.״
הוא מכוון אקדח למישהו חסר אונים שבוכה כשהאקדח מכוון אליו,אבל אז הוא מוריד את האקדח ומצחקק.אלוהים הוא חולה נפש.
״אחלה מתנה השארנו להם פה.״ הוא מניד את ראשו לכיוון המאבטחים שנהרגו ואז צוחק צחוק משועשע ומרתיע.הוא מסמן לאחד הגברים איזה משהו עם ראשו וההוא מתקרב אלי.מבטו רציני וקשוח,פחות מתלוצץ מהפיסכופת העונה לשם אָגדר.
״תכסה לה את העיניים.״ הוא מורה לגבר שעומד מולי ואז גבר אחר מביא לו צעיף שחור,הוא מתקרב אלי בכוונה לקשור לי את העיניים אבל אני מתרחקת.בפחד.
״לא,לאן אתם לוקחים אותי?״ קולי רועד ומפוחד אך מבטו המאובן והקשה של הגבר מולי לא משתנה.
הוא התכוון לתפוס אותי מהמרפק כדי להחזיק אותי במקומי ולקשור את עיניי אבל אז אָגדר קורא בשמו,״דיווד.״ הוא צועק באיום.
״תהיה עדין אם אתה רוצה להשאר חי.״ הוא מזהיר אותו וההוא לא מגיב ולוטש בי מבט חד וברור שכדי שאכנע.
דמעותיי זולגות מעיניי בעל כורחי,אני מתה מפחד,שיעשו לי משהו,שהם באים לנקום בדמיאן ורוצים לנקום בו דרכי,שאולי הם בדרך לפגוע בילדים שלי ואין לי איך למנוע את זה.מחשבות איומות צצות לי בראש.
הפחד שלי,זה רק מיאל ודיאן.מה יהיה איתם?
ואז הוא מכסה את עיניי,קושר צעיף סביב ראשי ומוליך אותי למקום שאני לא יודעת.מהניחוש שלי קודם לעליית גג.ואז..אלוהים אני לא רוצה לחשוב על זה.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
