Chapter 19 - SCREAM OF THE ANGEL ||Last||

693 115 20
                                    

כשהסוף מגיע, אתה יודע את זה.

אני עומד מול קברה, לא יודע איך להתחיל.
לדבר או לדבר בליבי? היא תוכל לשמוע?
אני לא יודע מה אני עושה כאן, אני רק יודע שאני פה על מנת להיפרד. יכולתי להשאיר אותה מאחור אך לא רציתי.

״היית כאן כל כך קצת זמן ותפסת חיים שלמים.״

אני רוצה לעשן אך עוצר אותי מלעשות את זה, בשביל לכבד אותה.
היא לא אהבה שהייתי מעשן ואני מבין שאני צריך להפסיק. או שאני צריך להמשיך, קרוב יותר אליה, ככה אני יותר רגוע.

״את יודעת שאת תמיד תהיי הבחורה שלי? האישה שלי? גם שאת כבר לא כאן. זה מרגיש כאילו את רודפת אותי, כאילו את כאן לצידי בכל שנייה בחיי. למרות שהלכת, זה לא מרגיש לי כאילו עזבת.״

הזמן עובר ואני ממשיך לדבר אליה, כאילו היא כאן לצידי.

״אני לא סיפרתי ליותם, את יודעת? אני שונא אותו, תמיד שנאתי אותו. אבל זה באמת היה באשמתי.״ אני מספר לה את האמת, ״יותם כל כך כעס עלי שהוא התחיל לעקוב אחרי ותוך כדי גילה. אני ממש מצטער אדל, אני אוהב אותך.״

״אני יכולה להגיד שאני אוהב אותך כל רגע ורגע, אבל זה לא יחזיר אותך אלי. מעשה זה רק ישפוך אור על הפנים, שעכשיו, ה״אני אוהב אותך״, מופנה אל דבר לא קיים מלבד הרגש שתמיד ישאר אצלי.״

״חברתך שומרת עליך, נכון?״ אני שואל, ״ביקשתי ממנה למרות שהיא לא צריכה לעשות כדברי. טוב לכן ביחד? הכרת חברות וחברים חדשים? איך את מסתדרת שם?״

״אדל, אני צריך ללכת. הטיסה שלי בעוד שש שעות.״ אני אומר בעצב.

״אני רק רוצה להגיד לך שאני תמיד אהיה הגיבור שלך ואני מקווה שאת גאה בי, במה שאני עושה עכשיו. אולי תשוחחי עם הוריי, ניפגשת איתם? תשאלי אותם את הסיבה לרצח שלהם ותתני לי הוראות איך להגיע לתשובה?״

אני תמיד אהיה הגיבור שלך, כמו שאת תמיד תיהיה הגיבורה שלי.

Scream of the devil (Straight line)Where stories live. Discover now