▲ Epilogue ▲

1K 128 53
                                    

כשמלאך ושטן נפגשים, זה כמו מים ואש, רק אחד מהם מנצח.

״אדל,״ אני עומד על יד אותו הקבר שעמדתי לידו לפני כשבע שנים.

התבגרתי, מצאתי את התשובה, היא עזרה לי - אני בטוח בכך.

״מצאתי את התשובה, אני כל כך גאה בעצמי וכל כך מודה לך.״ אני מודה לה על כך שהייתה לצידי.

״אני אספר לך על חיי בקצרה למרות שאני חושב שאת כבר יודעת עליהם.

אין לי משפחה חוץ מדודתי - שלא השתנתה - וילדיה. אני לא חושב שאוכל להמשיך הלאה אך אני אעשה את זה, אני חייב, עכשיו שאני יודע את התשובה.

יצא לי להיות בכלא פעמיים, אבל זה היה רק לחצי שנה ושנה, איני זוכר איך נכנסתי לשם בכלל. זה די מצחיק כשחושבים על זה.״ אני מעלה חיוך על פניי.

״ביקרתי בקבר הוריי, דיברתי אליהם, שיחררתי. שיחררתי כמו שאני צריך לשחרר ממך.

שלא תביני לא נכון, את תמיד תשארי בליבי. אבל אני בהחלט צריך לשחרר אותך ממחשבותיי.״ אני לוקח נשימה עמוקה... זה עומד לקרות.

״כולם עוזבים בסוף, את אמרת את זה בעצמך. את הלכת ועזבת, כי זהו הדרך שבה אנחנו פועלים. ועכשיו, אחרי שאת הלכת ועזבת, אני צריך לעשות את אותו הדבר. אני צריך להשלים עם האמת המרה ולהגיד לך ביי ביי, להוציא אותך ממחשבותיי ואולי בעתיד החלל שהשארת אצלי יהפוך לקטן יותר.״ עיניי נעצמות ואני מנסה להשאיר את קצב פעימות ליבי יציבות.

״אני משחרר כי כולם עוזבים ותמיד ידעתי את זה. לא צריך להישאר תקועים על מה שקרה, צריך ללמוד להמשיך הלאה.״

Scream of the devil (Straight line)Where stories live. Discover now