קרדיט על העתקה מהמחברת לטינה הפיקאצו
ג'ייסון התיישב על המיטה והביט בי "אז שנינו נצטרך להשאר פה הרבה זמן.." אמר באכזבה גלויה לאחר שסיפרתי לו
"לפחות את סלב" חקיתי אותו והוא הוציא לי לשון "אתה ילדותי" אמרתי
"לא ואת.."
"אני בוגרת"
"כן בטח" אמר והרים כרית
"ג'ייסון לא, ג'ייסון לא" הכרית פגעה בראשי, קיפצתי על רגלי ולקחתי גם אחת "חתיכת נער ילדותי ו.." "חתיך" השלים אותי ונתן לי עוד מכה קטנה "ושחצן!!" השלמתי "שחצן אבל צודק.."
אמר וצחק "דביל" אמרתי וגילגלתי עיניים. נתתי לו מכה "הלוו תזכירי של מי הבית הזה!" אמר בכעס מזויף, ראו שהמכה לא הזיזה לו
"אוקיי אני אלך אם אתה לא רוצה.." אמרתי
ועשיתי כאילו אני מאוכזבת ובאה ללכת . הוא תפס אותי
"מי אמר שאני לא רוצה?" שאל כשהוא קרוב אליי. אני מרגישה את לבי פועם במהירות הוא מתקרב אלי באטיות...ואני נעצרת במקום ואז נזכרת: יש לי את דור אני מתרחקת במהירות לוקחת כרית ודופקת לו בראש , הוא עומד שם עם מבט מבולבול
" את כרגע סירבת לי?" שאל והרים את גבותיו "תמיד יש פעם ראשונה" עניתי בציניות "חוץ מזה זה בגלל שיש לי חבר."
"אה נכון שכחתי מזה"
" את אוהבת אותו בכלל?"תההשאל "לא..כן..לא יודעת"
נשכבתי על המיטה והוא נשכב לצידי אני הבטתי בתקרה כשהוא בי
"אז את עומדת להיפרד ממנו?" שאל
"גייסון עזוב אותי עכשיו לא באלי לדבר" אמרתי והרגשתי את העצב יורד עלי
"אני פשוט ...מרגישה קצת אשמה ,זה לא נעים.." לחשתי במבוכה
"אוקיי זה בסדר" אמר
"לילה טוב"
"לילה טוב"
"רגע אז מחר לא הולכים לתיכון?"
"לא הולכים."
"אהה אז עדיף שאני אפרד עכשיו מדור" פלטתי באנחה
ראיתי את ג'ייסון מנסה למחוק את חיוכו מה שגרם לי לחייך חיוך קטן
"רוצה פלאפון?" שאל
"כן.." הוא הושיט לי את ידו שבה היה הפלאפון באתי לקחת את הפלאפון רק שהוא סובב את ידו וזה סובב גם אותי כאילו שאנחנו בריקוד, חייכתי במבוכה ,
לקחתי את הפלאפון מידו וחייגתי את המספר של דור, זה ממש מלחיץ, זה לא נעים.."טו... טו.. טו... טו...הלו?" "היי דור. זאת אפריל"
"היי אפריל, רגע למה לעזאזל את מתקשרת מהמספר של ג'ייסון?!"פאק, הלב שלי דופק עכשיו הרבה יותר מהר " מה זה משנה עכשיו..תשמע רגע.. בדיוק באתי להסביר את מה שקרה ...אממ...ברחתי עם ג'ייסון מהמוסד ...עכשיו אני בבית שלו...עומדת לישון" באתי להמשיך אבל הוא עזר לי בכך שקטע אותי ואמר, "עזבי הכל. זה לא הולך שיהיה לכם לילה מצויין!!" אמר ושמעתי תכעס ותציניות שנשמע בסוף המשפט הוא בא לנתק
"דור!"
"מה?!"
"רש תבטיח לי דבר אחד"
"אה?" שאל חסר סבלנות
"שלא תסגיר אותנו" הוא ניתק, אוקי
"נפרדנו" אמרתי לג'ייסון, ג'ייסון התקרב אלי מעט "אז אפשר?" שאל בשקט, הוא מתכוון לנשיקה
"אני לא יודעת.." מלמלתי ותחושת ריקנות מילאתה אותי "בסדר" אמר שנינו נשכבנו במיטה גב אל גב "ג'ייסון.." מלמלתי "מה?" "לא נעים לי.. אני מרגישה ממש דוחה." אמרתי בקול חלש ופגיע והרגשתי את הדמעות מציפות את עיני הוא הביט בי לרגע ואז התיישב וחיבק אותי חיבוק חם ונעים, שאפתי את ריחו הממכר הוא ליטף בעדינות את גבי "אל תרגישי ככה.. זה ממש לא נכון.." אמר, השענתי את ראשי על כתפו "לא היה קשה לך אחרי שהרגת את המנהל שלך?" שאלתי בקצת פחד מתגובתו "לא, זה היה מגיע לו......הוא התעלל שם בחלק מהבנות"אמר, בלי לפרט יותר מידי, אז ג'ייסון לא רוצח, הוא כן, אבל זה הגיע לבנאדם הזה"אתה בן אדם טוב" נפלט לי, הוא הרים את גבותיו "עאלק" מלמל
"אני חושבת שכן.." אמרתי
"את גם חושבת שאת דוחה כי נפרדת ממשהו.." אמר בזלזול והכעיס אותי
"עזוב אתה לא מבין כלום" אמרתי בכעס נשכבתי והפנתי את גבי אליו
"שיהיה לך לילה מצויין!" אמרתי בציניות ,הוא נאנח "לא רציתי להעליב אותך" אמר
"אבל הצלחת" אמרתי מנסה להוציא ממנו סליחה ,אבל זה לא יצליח הוא לא מהאנשים שאומרים סליחה "לילה טוב" אמר בלחש התכרבלתי בשמיכה המשותפת ומשכתי אותה אלי עד שנגמר לו, הוא משך ואני משכתי, הוא משך, ואני משכתי ואז המפגר עזב ואני עפתי על הפרקט.ניסיתי להישאר בפוזה הכועסת כאשר אני מרוחה על הרצפה וכל גופי כואב אבל לא יכול שג'ייסון התפרץ בצחוק ואז גם אני צחקתי טיפה
"עזוב אני חוזרת בעצמי, אתה נוראי!" אמרתי בצניות "כל הגוף שלי כואב " התלוננתי התיישבתי בחזרה על המיטה"תביאי את היד" הורה לי הושטתי את ידי שבידו היתה נראת ממש קטנטנה הוא נתן נשיקה קטנה למכה שנהייתה בידי
"כבר לא אמור להיות כואב" אמר ואני חייכתי חיוך קטן
"כואבות לך השפתיים?" שאל והתקרב אלי באטיות, דפיקה חזקה בדלת הקפיצה את שנינו. ג'ייסון נאנח ושנינו ירדנו למטה ג'ייסון הציץ בעיינית ועיניו הירוקות נפתחו "אלו המשטרה" אמר במהירות ובלחץ"אם אתם לא פותחים עכשיו אנחנו פורצים!" צעקו השוטרים
"בואי..בואי צריך להתחבא"אמר ומשך בידי, ירדנו למרתף רצנו במדרגות הוא פתח את דלת המרתף שהיתה מברזל בום חזק וצעדי השוטרים נשמעו, הרגשתי את ליבי דוהר נכנסנו מהר למרתף ונעלנו אחרינו הוא פתח את מסך הפלזמה שהיה שם כל חדר בבית חוץ מהשירותים רגע מה?! יש שם מצלמה במקלחת! ואני התקלחתי!
YOU ARE READING
sweet escape/בריחה מתוקה
Romanceלפעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי בכמה מידות, שאולי הייתי רוצה חיים עם פחות אקשן חיים משעממים כמו של רוב התלמידות מין שגרה כזאת שכל שאר האנשים היו רוצים לברוח ממנה, הבעיה שאצלי אין דבר כזה שגרה ואני לא דווקא בטוחה שזה רע ,טוב, רק לפעמים א...