" ילד שוויצר שחושב שהוא מלך העולם " אמרתי בנימה מזלזלת
"את יודעת שהוא ברח אתמול?" שאל החוקר
"לפחות למישהו מאיתנו הצליח .." אמרתי בציניות
"יכול להיות שאת שיתפת אותו פעולה? " המשיך עם השאלות המעצבנות,
"יכול להיות שההיתי משתפת איתו פעולה כל עוד הוא לא היה כזה דפוק " אמרתי וראיתי אותו רושם
" מה אתה רושם שם? " שאלתי בחשד
" את התגובות שלך.. בשביל לאבחן אותם אחכ.. "
"אני משוחררת? "
"משוחררת למשרד המנהל הוא כבר יחליט את העונש.,לכי אליו עוד שעה " אמר.
קמתי מהכיסא בקושי מרוב עייפות חזרתי לחדרי והלכתי לישון עד שבע או יותר נכון עד שקייט העירה אותי
" איך ג'ייסון מכיר אותך ? מה יש ביניכים? מה עשיתם אתמול? " התקיפה אותי בשאלות
" זה לא משנה, הוא ברח " היא היתה נראת מאוכזבת
"איך את יודעת ?" שאלה וכיווצה את עינה הבהירות בחשד
"כי חושבים שעזרתי לו בגלל שגם אני ניסיתי לברוח "
"ולא אמרת לי? " שאלה בקול פגוע
" אמממ... אני רציתי אבל את ישנת " תירצתי, היא הרימה את גבותיה בפליאה
" את חושבת שאני מפגרת?! הבנתי אותך את לא רצית לשתף אותי " החליטה בכעס
" אבל מה את כועסת אני לא חייבת להגיד לך"
"נכון ואני לא הייתי חייבת להודות שגם אני הייתי חלק מה סמים ואז את הבית נשארת לבד אני בטוחה שלא היית שורדת " אמרה בגועל
אני הבטתי בה לרגע בהלם ואז התקפתי
" יאללה מי צריך אותך בכלל?! ההיתי שורדת יותר ממה שאת הבית שורדת " אמרתי בכעס
" אה כן? אין שום בעיה נחיה ונראה " צעקה עלי
" אפריל לבוא עכשיו למשרד המנהל " נשמע ברמקול
" אני רואה איך את שורדת ,שיהיה לך בהצלחה " אמרה בזלזול, גילגלתי את עיני ו הלכתי למשרדו של המנהל דפקתי בדלתו
" כן " נשמע קולו העבה, פתחתי את הדלת ועיינים חומות זהומות הביטו בי
" אני חייב להגיד שממך לא ציפתי " אמר
" שבי " פקד. התיישבתי
"איזה עונש את חושבת שמגיע לך? "
הוא באמת מצפה שאני אענה על זה?!
"אני לא חושבת שמגיע לי עונש ג'ייסון הצליח לברוח ולא קיבל שום עונש ואני לא הצלחתי ואני אקבל עונש? "
" יש לי הרגשה ששיתפת איתו פעולה "
"ולמה לי לעזור לו?"
" לא יודע.. אולי כמו שאת קוראים לזה בימינו
-חתיך " אמר ולא יכולתי להתאפק וצחקתי
" את לא חושבת ככה? " שאלה בתמיהה
" לא.. כן... כאילו אבל מה יעזור שהוא חתיך אם אני אקבל עונש,אה? "
" תמסרי לו שאנחנו נתפוס אותו וכדנתפוס אותו הוא יתחרט על זה "
" אתה חושב שאני מחביאה אותו?! " שאלתי בפליאה וגיחחתי
" איני יודע הנוער של היום... " אמר וליטף באיטיות את זקנו
" אוקי בואי נלך ישר לעונש: הפגישות שלך עם חבר שלך מצטמצמות לשעה בשבוע לחודשיים הקרובים " האמת שציפתי ליותר אבל צריך להראות לו שזה עונש רציני בשביל שלא יתן לי עוד עונשים
" מהה ?! אבל המנהל! " התלוננתי
" הדיון סגור את משוחררת " הודיע נאנחתי בכעס מזויף
הלכתי למלתחות והתארגנתי לבצפר. שער המוסעד נפתח ואני יצאתי לעבר התיכון כאשר על אוזני אוזניות כשהגעתי לבצפר כולם הביטו בי במבטים מפוחדים, בכל זאת חושבת שאני עבריינית וזה די מרתיע את כולם ממני ככה שאין לי המון חברים..
כל הבנים שמתחילים איתי אני מפחידה אותם והם כבר דורגים לספר את זה לשאר. רק דור לא מפחד ממני הוא לא איתי בבצפר הוא גר בצד השני של העיר כל יום חמישי אנחנו נפגשים אחרי שנגמר בצפר אני נוסעת באוטובוס מכסף שהוא מביא לי .
פתחתי את הלוקר והוצאתי את הציור הנדרש נכנסתי לכיתה באיחור והתיישבתי מאחור, שומעת קולות מתלחששים עלי, פתחתי מחברת מתחילה לשרבט דברים שמעניינים אותי, אני לא יודעת איך... אבל בסופו של דבר ציירתי את ג'ייסון
YOU ARE READING
sweet escape/בריחה מתוקה
Romanceלפעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי בכמה מידות, שאולי הייתי רוצה חיים עם פחות אקשן חיים משעממים כמו של רוב התלמידות מין שגרה כזאת שכל שאר האנשים היו רוצים לברוח ממנה, הבעיה שאצלי אין דבר כזה שגרה ואני לא דווקא בטוחה שזה רע ,טוב, רק לפעמים א...
