היי אהובות שלי אחרי הרבה זמן שלא כתבתי פה פרק החזירו לי את המחברת שלי והחלטתי לכתוב לכם פרק ממש ממש ארוך אז בבקשה כולם להדליק את הוואיפי ולסמן כוכב ותגובה על מה חשבתן על פרק אם אהבתם או לו ומה אתן חושבות על הדמויות ,עוד משהו - אני מחפשת מישהי שאני יוכל לשלוח לה תצונה של המחברת ושהיא תעתיק לי אותה למקלדת כדי שאני יוכל לעלות פרקים בתדירות יותר גבוה ,אז מי שיכולה ,לא אכפת לה ויש לה הרבה זמן פנוי פליז שתכתוב לי ונדבר בוואצפ ,זהו ,תהנו מהפרק 💖
מגורי הבנים זה מקום רועש, את זה גיליתי כאשר עקבתי אחרי קייט, הייתי פשוט חייבת לראות איך גייסון יגיב.
קייט הלכה בצעדים איטיים שמדגישים כול תנועה ותנועה של האגן שלה. היה אפשר להבחין שהיא לא ממש רגילה ללכת על עקבים כאלה גבוהים. "מה קורה מלך?" "אחי איך עשית את זה" "גבר גבר זה" "אלוף" שמעתי את קולות הבנים מתלהבים מגייסון התחבאתי במקום קרוב כשאני עם פיגמה עבה ונעלי בית "כן אתה באמת תותח" אמרה קייט בהערצה, וליטפה את גבו של גייסון. גייסון המופתע הסתובב אל הקול, ושוב הבטתי בפניו היפות.
אוף, אני כ"כ רוצה אותו.
"אני מכיר אותך?" שאל בקול הגברי הזה שלו. "אני השותפה לחדר של אפריל" אמרה בגאווה.
היא לא הבינה שהוא בטח שונא אותי עכשיו "אה" אמר בניסיון להשמע אדיש, אךהוא לא היה נשמע אדיש הוא היה נשמע מסוקרן.
כול הבנים מסביב סקרו את קייט במבט מלא תשוקה, אבל לה זה לא הפריע לה, כנראה היא אוהבת שבנים מפשטים אותה במבטם, איכס היא ממש דוחה.
"בוא, אני אעזור לך לפרוק את התיק" אמרה עם חיוך פלרטטני.
גייסון אינו התנגד. היא אחזה בידו והתחילה למלמל דברים שלא הבנתי.
יצאתי מהמחבוא מפודחת מכך שבאתי עם פיגמה ורודה של סנופי. ישרתי את הפיגמה והלכתי במהירות,אבל כנראה שלא מספיק מהר.
"תודה על העזרה" שמעתי את קולו של גייסון לאחר מספר דקות, נעלי העקב של קייט השמיעו רעש על המדרגות
"אתה יכול ללוות אותי? אני מפחדת מפושעים" אמרה,
וניסיתי לא לצחוק. נו באמת, היא לא מבינה שהיא מפלרטטת עכשיו עם רוצח? "אוקי" אמר.
התחלתי לרוץ ששמעתי את קול הצעדים מתחזק. אבל זה היה מאוחר מידי "אפריל מה את עושה פה?!" צרחה קייט. גייסון הביט בי בשוק ואז ראה את הפיגמה על גופי וצחק בטירוף "עקבת אחרינו" קבע "לא" הכחשתי בהגזמה.
"אז למה את ב12 בלילה במגורי בנים עם פיגמה?" שאל בהרמת גבה
"כי...אמ...אמ.. כי חבר שלי ביקש שאני אבוא" חירטטתי בביטחון. לא זיהיתי בדיוק את הבעת פניו, אך שמתי לב שהיא קשה.
הוא הביט בי כאילו בגדתי בו, מבט הורג.
אה איזה קטע הוא רוצח. אני לא יודעת למה, אבל אני ממש צינית בנוגע לזה
"מי זה?" שאל בקול נוזף ומאופק
"החבר שלי" עניתי "מי זה? מה השם?"
"טוב אני ממהרת אליו, אז ביי היה נחמד לראות אתכם" אמרתי במהירות והתכוננתי לרוץ. הוא אחז במהירות בידי "מה?" שאלתי.
YOU ARE READING
sweet escape/בריחה מתוקה
Romanceלפעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי בכמה מידות, שאולי הייתי רוצה חיים עם פחות אקשן חיים משעממים כמו של רוב התלמידות מין שגרה כזאת שכל שאר האנשים היו רוצים לברוח ממנה, הבעיה שאצלי אין דבר כזה שגרה ואני לא דווקא בטוחה שזה רע ,טוב, רק לפעמים א...
