קרדיט על העתקה מהמחברת לליאם התותחית!
הוא פוקד ואני נאלצת לעשות זאת , הוא מוציא מכיסו האחורי את האזיקים ושם על ידי,האזיקים לוחצים על ידי ומכאיבים לי, אבל לא כמו העובדה שגייסון השאיר אותי פה לבד.
"מצטערת הייתי צריכה את הכסף הזה" נשמע קול נשי מתגונן הקול היה טיפה מוכר לי ואש היא התקרבה יותר והבנתי מי זאת - האחות שטיפלה בגייסון ,
זאת היא שהסגירה אותנו!
"ראית גם את העבריין השני?" שאל השוטר "לא, היא באה לבד" שיקרה וחייכה אליי חיוך זדוני,
מכשפה!
"תודה רבה.,תרמת למדינתך " אמר השוטר והושיט לה.את ידו שהייתה מלאה בשטרות . הוא משך אותי בכוח ובמיומנות לתוך המכונית , רציתי להתנגד אך קפאתי לא הצלחתי להוציא הגה מפי ,הייתי עדיין בהלם ממה שקרה פה . הוא טרק את הדלת ונעל אותה בנעילה מיוחדת , הבטתי בחלון - אל החופש והבנתי שלא אראה אותו בקרוב וכמובן שגם את גייסון****
חזרתי למוסד המוכר עם ראש מושפל הרגשתי תבוסה, נכנסנו לתוך המוסד בצעדיים איטים מנסה למשוך את הזמן , כול המבטים היו עלי וסקרו אותי הרגשתי את הסיטואציה שגייסון היה בה, רק שאני לא באמת עבריינית והוא כן. עליתי לחדרי שהיה עם קייט , דפקתי בדלת
"מי זה?" "אפריל" שמעתי אנחת תסכול מתוך החדר , איזה קבלת פנים חמה.
פתחתי את הדלת, הלכתי לכיוון המיטה נשענתי אחורה ונתתי לעצמי לשקוע בתוך המיטה , הורדתי את נעליי בעזרת הרגליים ושמתי את רגלי מתחת לשמיכה "למה חזרת?" שאלה בגועל
"תפסו אותי" עניתי בקול חלוש
"ומה עם גייסון?" מה באמת עם גייסון? מה הוא עושה עכשיו? מה האחות מתכננת
"לא יודעת" אמרתי והפנתי את גבי אליה , הבטתי אל הקיר והרגשתי ריק בלב , זהו הכול נגמר. הכול התרסק ונשבר , גם הלב שלי , דמעות של עצב ואכזבה ירדו מעיניי ללא הפסקה "הוא שבר לך את הלב,נכון?" שאלה קייט "כן" מלמלתי בקול חלוש ורועד ,
זקוקה שהיא תנחם אותי ותעודד שהכול יהיה בסדר, שהכל יסתדר בסוף
"טוב... זה לגמרי מגיע לך" ענתה בבוז, הסתובבתי אליה שכול האיפור מרוח על פניי ועיניי היו פעורות "את רצינית?!" שאלתי בהלם ובכעס
"אוי מסכנה נשבר לך הלב , רוצה לבכות לאמא?!" שאלה בזלזול "הייתי עושה את זה אם הייתה לי אמא" מלמלתי בעצב, היא הבינה שדרכה על נקודה רגישה והשתתקה.
היא הביטה בי ואני בה
"ומה עם דור?" שאלה בסקרנות
"נפרדתי ממנו" "את באמת אוהבת את גייסון?" אני באמת אוהבת אותו?
"הוא שחצן אבל בקטע מתוק, הוא מצחיק אותי יש לו קטעים שהוא אכפתי, הוא שתלטן וקנאי אבל אני אוהבת את זה אצלו הוא שונה מכול מה שהכרתי עד עכשיו יש לו גם קטעים שהוא ג'לטלמן והעיניים שלו... אני יכולה להסתכל עליהם שעות , הוא כ"כ יפה וגברי וכול התכונות הפחות טובות כשהם אצלו הם נראות בסדר חוץ מזה ש..." באתי לומר אך הפסקתי את עצמי אסור שהיא תדע
"חוץ ממה?" שאלה בסקרנות "סתם...כלום" "את לא יכולה להפסיק באמצע משפט" ניסיתי להעביר נושא
"כבר אמרו לך מה העונש שלך?" שאלה "לא, אני אלך לבדוק" אמרתי ויצאתי מהחדר בלי נעלי שכול האיפור מרוח על הפנים, הלכתי למקלחת .
שטפתי את פני עד שכול האיפור ירד "אפריל, להגיע מיד למשרד המנהל" נשמע ברמקול גופי הרגיש כבד וכול דבר קטן שעשיתי הרגיש כמו מאמץ גדול, הרגשתי מבולבלת. אני לא יודעת מה הוא רוצה. דפקתי בדלתו של המנהל, המנהל התגלה מול פני "את אפילו לא מבינה כמה כסף עלית לי!" הוא הרים את קולו, אבל זה לא היה אכפת לי , כלום עכשיו לא היה אכפת לי. חוץ מגייסון
"אז העונש שלך יהיה שתצטרכי לשלם , ומכיוון שהבנו שאין לך כסף משלך, תצטרכי לעבוד עד שתגיעי לסכום הדרוש ששילמנו למי שהסגירה אותך" אמר בכעס
"אוקיי" הוא הביט בי בהלם כנראה היה בטוח שהתווכח
"איפה גייסון? מה הוא עשה לך?...השתנת..."מלמל והביט בי בחשד
"אפשר ללכת?" שאלתי באנחה . יצאתי מהחדר בצעדים כבדים ועשיתי את דרכי למטבח, הבטתי לצדדים ולא ראיתי אף אחד הוצאתי מהמקפיא קופסאת גלידה זולה והוצאתי מהמגירה כפית, פתחתי את הקופסא "קציצות?!" נפלט לי ונאנחתי בתיסכול "למה את פה?" שמעתי קול מאחורי וקפצתי בבהלה
YOU ARE READING
sweet escape/בריחה מתוקה
Romanceלפעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי בכמה מידות, שאולי הייתי רוצה חיים עם פחות אקשן חיים משעממים כמו של רוב התלמידות מין שגרה כזאת שכל שאר האנשים היו רוצים לברוח ממנה, הבעיה שאצלי אין דבר כזה שגרה ואני לא דווקא בטוחה שזה רע ,טוב, רק לפעמים א...
