אהובות שלי !💜💜💜💜💜💜💜💜💜אם אתן אוהבות את הסיפור ורוצות שיעלה לעיתים יותר קרובות ופרקים יותר ארוכים ומכירים מישהי שלא אכפת לה להעתיק מהמחברת שלי למקלדת אני ממש אשמח שתשלחו לי את המספר שלה בפרטי או אם אתן כאלה ,תוכלו להנות מהפרק לפני כולם אז בבקשה תשלחו לי בפרטי ,תגיבו ותדרגו :).
"טוב חמודים נגמרה המשימה אתם לא צריכים להמשיך " נשמע הקול של זאת שנתנה את המשימה. "ילדת הסנופי את נושמת?" שאל אחד הילדים וכולם פרצו בצחוק. ג'ייסון התנתק ממני ואז הביט בי עמוק לתוך העיינים ,כל כך עמוק עד שהרגשתי שהוא רואה את כל המחשבות שלי כמה שאני מנסה עכשיו לא לחייך, כמה שאני מאושרת וגם דואגת, כמה חיכתי לזה וכמה שאני רוצה שהוא ימשיך כבר.
" תורידי את החיוך, שלא תתפס לך הלעסת " סיננה קייט בגועל ,
אבל לא היה לי אכפת, הייתי כל כך מאושרת הפרפרים בביטני לא הפסיקו להשתולל עד שהמוח התעורר ורצח את כולם כי אז נזכרתי בזה, הוא רוצח. ************************************"בגללך, בגללך הוא לא נישק אותי " צרחה בכעס קייט.
"תפסיקי כבר לחשוב שיש לך סיכוי איתו "אמרתי לה ברשעות, היא פערה את פיה "את עומדת לחטוף, אני אהרוס לך את החיים בחזרה "מלמלה בכעס, אגרופיה קבוצים ושיערה אסוף היא סובבה אלי את גבה והחלה ללכת,
אוך זה בדיוק מה שאני צריכה על הבוקר, גם ככה אני עייפה מאתמול, שפשפתי את עייני והלכתי לשטוף פנים במלתחות, כמו כל בוקר יש המולה, אבל כבר התרגלתי.
הייתי כמעט מוכנה לגמרי רק הג'קט גינס חסר.. רגע איפה הוא? אויש נו באמת שכחתי אותו בבית הספר של דור, אני מבינה שאאלץ לאחר בכמה שעות, אני לוקחת את תיק בית הספר ועולה על אוטובוס שעוצר בבית הספר של דור, אפילו לא אכלתי ארוחת בוקר לא רציתי להיתקל בג'ייסון, נכנסתי לבית הספר וחיפשתי אחר הג'קט שלי... נו כבר... נו כבר לפתע ראיתי שנוצר מסביבי מעגל של בנים
"מה היה הקטע שבגדת בדור?" שאל אחד הנערים, כל הנערים הביטו בי בשנאה מה שהיה ממש מפחיד ומאיים " לא בגדתי בו " עניתי ובאתי לעוף משם כמה שיותר מהר ,באתי להוזיז את אחד הנערים בשביל שאני יוכל לעבור אך הוא דחף אותי בחוזקה על מישהו שדחף אותי לעבר מישהו אחר שגם הוא דחף אותי על מישהו אחר עד שנפלתי על הרצפה.
הברכיים שלי עוטרו עכשיו במכות כחולות כאובות וגדולות.
כל כך התאפקתי שלא לבכות, נשכתי את שפתי התחתונה קמתי בקושי, ניסתי להציל את טיפת הכבוד שנשארה לי אך הנער שהיה מולי דחף אותי על נער אחר שמחץ את הזרוע שלי חזק עד שמיררתי בבכי "מה עשיתי לכם?! " הצלחתי למלמל בקול חלוש, הנער לא עזב את ידי, הרגשתי את הדם שלי נעצר במקום כמו עומד דומיה על זה שעוד רגע בטח אני אמות .(הערת הכותבת :כל כך אוהבת את המשפט הזה!)
"תעופו ממנה, אני רוצה לראות אחד נוגע בה! יהיה לו עסק איתי " שמעתי קול מוכר הסתובבתי שהנער הרפה מידי עם פרצוף שוק, הנערים ברחו ונותרי שם על הרצפה מושפלת עם הרגשה נוראית של חוסר אונים, בכוחתי האחרונים הסתכלתי אחורה וראיתי מי זה היה- ג'ייסון ,
הוא התקדם אלי במהירות "את בסדר? אל תדאגי הם יקבלו ממני בחזרה " מלמל באכפתיות ושמעתי את הכאב בקולו, היה לו כואב לראות אותי ככה.
הוא מחא את דמעותי הביט בברכי וכשראה את המכות הכחולות קילל ללא הפסקה "למה הם עשו את זה?" שאל לבסוף .
"אני לא יודעת " " למה באת?" שאל
"חיפשתי את הג'קט גינס שלי "
" אה הוא בלוקר שלי, מצאתי אותו ושמרתי אותו בשבילך " "אה, תודה" זה כל מה שהצלחתי להגיד .
"בואי, את רעבה? לא ראיתי אותך בארוחת בוקר את בטח גוועת, נקנה לך משהו בקפיטריה " הציע, הוא עזר לי לקום והלכנו ביחד לקפיטריה, ראינו את הנערים וגייסון הרביץ להם ללא הפסקה הוא היה אחד מול הרבה כך שגם הוא חטף מכות "ג'ייסון די " התחננתי ולבסוף הוא הפסיק להרביץ לנערים אשר חלקם היו על הרצפה מחוסרי הכרה וחלקם ברחו, "אויש בוא " לקחתי אותו לשירותי הבנות, לקחתי טישו מאחד התאים וניסתי לחטות לו את הפצעים,
ספגתי את הדם בעדינות עם הטישו, כשטיפלתי בו הרגשתי את מבטו נעוץ בי, סטואציה מביכה.
"רציתי להגיד לך תודה... על מקודם " מלמלתי בשקט לא מסוגלת להוריד את מבטי מהיד שלו ולהסתכל בעיניו
"אני רוצה להגיד לך תודה על עכשיו " אמר, חיוך קטן עלה על שפתי
"הנשיקה.. " מלמלתי במבוכה ,רציתי אבל לא רציתי לדבר על זה. "מה היא הייתה, כלומר למה נישקת דווקא אותי? "שאלתי בביישנות
"כי זאת הייתה החובה לנשק את הבת שהכי עושה לי את זה... זאת את "מלמל והסמקתי יותר ממה שהסמקתי בכל חיי, הבטתי בו "את לא מעריכה את עצמך מספיק. אפריל את מצחיקה ,חכמה ,ויפיפיה והקטע זה שאת אפילו לא מודעת לזה " אמר וליטף את לחיי
"אני לא יודע מה איתך אבל הנשיקה לא הייתה סתם עבורי..." הרגשתי שהלב שלי בעוד רגע יתפוצץ, שתקתי לא ידעתי מה להגיד " אני... באתי להגיב אך שפתיו עצרו בעדי מלהמשיך לדבר, מי צריך לדבר בכלל? וואו. שפתנו זזו בקצב מושלם ולאחר זמן מה נאלצנו להתנתק בשביל לנשום. כל כך הרבה זמן שרציתי שזה יקרה ועכשיו שזה קרה אני מאושרת לגמרי. "את מה? " שאל "אני מחבבת אותך... טוב קצת יותר ממחבבת "
YOU ARE READING
sweet escape/בריחה מתוקה
Romansלפעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי בכמה מידות, שאולי הייתי רוצה חיים עם פחות אקשן חיים משעממים כמו של רוב התלמידות מין שגרה כזאת שכל שאר האנשים היו רוצים לברוח ממנה, הבעיה שאצלי אין דבר כזה שגרה ואני לא דווקא בטוחה שזה רע ,טוב, רק לפעמים א...
