》Deep Skin《

Chapter 4 ♡

מה שגורם לי להתעורר בבוקר, זה צלצול הפלאפון שלי.
בהתחלה אני קמה מהמיטה במהירות, ומתחילה במסע חיפושים אחריו.
לאחר כמה שניות שאני מוצאת אותו על הרצפה, אני עונה, בלי לשים לב בכלל מי התקשר.
"אנה!", אני שומעת את קולה של סם מעבר לקו.
"מממ?", אני אומרת בקול עייף.
"איפה את לעזאזל?? אני ראיתי שבאמצע המסיבה יצאת החוצה, ומאז לא ראיתי אותך! ואז כשחזרתי, לא היית במעונות! גם בבוקר לא הגעת אז כבר חשבתי שמשהו קרה ו..."
"רגע, רגע.. תפסיקי עם הדאגות!", אני אומרת וצחקוק קטן נפלט מבין שפתיי.
"את מעזה לצחוק? אחרי שכל הלילה חיכיתי ודאגתי לך?", היא אומרת אבל גם בקולה נמצאת נימת צחוק.
"אני אצל דילן", אני אומרת לבסוף.
"דילן? כאילו.. דילן דילן? זה מהחבורה שלנו?", היא שואלת.
"כן...", אני שואלת בחשד, "למה? יש איזושהי בעיה?"
"לא, לא, לא! בכלל לא! הוא.. ממש נחמד. באמת. קרה משהו מיוחד שאני אמורה לדעת עליו?", היא שואלת, צמאה לתשובות.
"אממ, לא ממש", אני עונה.
"לא ממש? אז כן קרה משהו!", היא צועקת.
"לא קרה כלום!", אני לוחשת-צועקת, כדי לא להעיר את דילן, אם הוא ישן בכלל.
"תקשיבי", אני אומרת לבסוף, "אני תכף מגיעה. חכי לי שם".
היא מסכימה ואני מנתקת.
אני נזכרת שאני בלי מכנסיים, וממהרת למצוא את מכנסי הג'ינס שלי. אני לובשת אותם במהירות ויוצאת לסלון.
בסלון אני מוצאת את דילן יושב על הספה ורואה טלוויזיה ללא ווליום.
הוא שם לב לנוכחותי ומיד מתרומם.
"היי, בוקר טוב", הוא אומר בחיוך.
"בוקר טוב", אני עונה ומיד שואלת במבוכה, "אממ.. איפה השירותים?"
הוא מצחקק ועונה, "בהמשך המסדרון שמאלה".
אני מהנהנת כאות תודה והולכת לשירותים.
אני שוטפת במהירות את פניי, מורידה שאריות מייק אפ, מסדרת את השיער שהתבלגן ויוצאת חזרה לסלון.
"תודה על שנתת לי להישאר פה", אני אומרת.
"התענוג היה כולו שלי", הוא אומר ושנינו מצחקקים.
"את רוצה לאכול משהו?", הוא שואל לאחר שתיקה קצרה.
"לא, זה בסדר. אם לא אכפת לך, אני חושבת שאחזור למעונות... ראיתי תחנת אוטובוס קרובה ו.."
"את רצינית? תחנת אוטובוס? אנה, אני אסיע אותך. את לא צריכה בכלל לחשוב על אוטובוס.. בואי", הוא אומר לי.
הוא לוקח את המפתחות מהשולחן ואנחנו הולכים לכיוון המכונית.

--
"תודה על הכל, שוב", אני אומרת לדילן כששנינו עומדים מחוץ למעונות.
"תפסיקי להודות לי!", הוא אומר ושנינו צוחקים.
"אני מצטערת, אני פשוט לא מאמינה שעשית את כל זה בשבילי", אני אומרת.
"בקטנה", הוא אומר.
אני מתבוננת באי נוחות על המדרכה, מחכה לדבר הבא שיקרה.
"הי, אממ.. אני אשמח אם נישאר בקשר", הוא אומר פתאום.
"גם אני אשמח", אני עונה בחיוך ותוך פחות מדקה לשנינו יש את מספרי הפלאפון אחד של השנייה.
"ביי, ניפגש מחר בלימודים, אני מקווה", הוא אומר ומנופף לי לשלום בעוד הוא נכנס למכונית ומתחיל לנסוע.
"להתראות...", אני אומרת בלחש ומנופפת.

החיוך הענק לא יורד לי מהפנים אפילו כשאני נכנסת לחדר שלי.
וברגע שניכנסתי, הוא ירד תוך שניות.
"מה הוא עושה פה?", אני שואלת את סם, מצביעה לכיוון ג'ונת'ן שנמצא שוב פעם על המיטה שלי. בחדר שלי.
"אנה! כמה זמן לקח לך להגיע!", היא אומרת וקמה לחבק אותי.
אני מחבקת אותה חיבוק קצר ולאחר מכן שואלת שוב, "מה הוא עושה פה?"
היא לא עונה וג'ונת'ן מתחיל לדבר במקומה, "אנה, באמת! חשבתי שאנחנו חברים!", הוא אומר.
"חברים? אתה רציני? אני לא מכירה אותך בכלל! ובזמן הקצר שאני כן מכירה אותך, כל מה שעשית היה לעליב אותי בלי סוף! מה הקטע שלך?", אני מתחילה להתפרץ עליו.
"סם, תגידי לחברה הקטנה שלך להרגע", הוא אומר ומתבונן בסם, ולאחר מכן מוסיף, "אני מתכוון החברה הגדולה שלך".
"לא, ג'ונת'ן. לא. אני לא עומדת להגיד לה להפסיק, כי היא לגמרי צודקת!", סם עונה לו בצעקה.
"כן ברור, תיהי בצד שלה. סם, זו לא תוכנית להצלת ליוויתנים, שתדעי", הוא אומר באדישות.
"די כבר!", היא צועקת ודוחפת אותו. "מה הקטע שלך? אני רגילה לזה שאתה מעליב אנשים ופוגע בהם, אבל לא ככה! פשוט.. פשוט תפסיק! אוקיי? אתה לא מכיר אותה, אתה לא יודע מה היא עברה, אז אין לך שום זכות לבוא ולהתחיל לדבר אליה ככה, להזכיר לה דברים שהיא מעדיפה לשכוח! תחשוב לרגע, זה יהיה לך נעים אם מישהו פתאום יבוא ויתחיל לשפוט אותך לפי העבר המכוער שלך? כי גם אני, גם אתה, וגם כל אחד אחר יודעים עד כמה שהעבר שלך רודף אותך, אז מתוך כבוד אליך אנחנו לא מעירים לך כלום, לא אומרים לך כלום, אז מאיזו זכות אתה מגיע עכשיו ומתחיל לדבר אליה ככה בלי שבכלל הכרת אותה?", היא אומרת, לוקחת קצת אוויר לנשימה ואז ממשיכה, "פשוט תלך, ואל תבוא לפה יותר. בכלל. אני לא מבינה מה הבעיות שלך", היא אומרת ופותחת לו את הדלת.
לשנייה אחת כל מה שהוא עושה זה להסתכל עליה בשוק, אחר כך הוא מביט בי, מסתכל עמוק לתוך עיניי ואז מסיט את מבטו במהירות.
הוא יוצא מהדלת בשקט, בלי לומר דבר, מותיר את סם מתנשפת ואותי פעורת פה.