Sophia's World

פרק רביעי:

"אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" שאל בנחמדות.

"אני אשמח אבל יש לי חבר" הודעתי והוא הנהן במבוכה.

"חבר שלך לא יקנא, אני מבטיח" אמר,

"כוס קפה ועוגת שוקולד" אמרתי והרמתי את אצבע המורה הוא צחק והנהן, ירדנו לבית קפה שנמצא בלובי.

-

"כמה זמן את וחבר שלך יחד?" שאל לאחר שהקפה והעוגה הוגשו,

"מחרתיים אנחנו חוגגים שש שנים" אמרתי,
"אז באתם לחגוג כאן?" שאל.

"לא, באתי לפגישת עבודה עם אבי" אמרתי.

"ומה אתה עושה כאן?" שאלתי,
"עושה חיים" אמר וקרץ לי וצחקתי .

זה היה מוזר לדבר עם מישהו אני לא מכירה, נפתחנו אחד אל השנייה, הוא סיפר לי שהוא בא לשכוח, ארוסתו ברחה לו באמצע החופה והוא היה בדיכאון אז הוא התפטר מהעבודה ובא לבנות כאן חיים חדשים,

סיפרתי לו על התאונה והוא הגיב כמו שכל אחד הגיב.

"עכשיו יש לי הצעה, או שנלך למועדון מגניב כאן בסוף הרחוב או שנתפצל כל אחד לחדר שלו כאילו לא הכרנו" אמר.

"צר לי לבאס אותך אבל אני לא הולכת יותר למועדונים" אמרתי,

"קזינו?" שאל, "אמ אני לא כל כך יודעת איך משחקים בזה" אמרתי.

"גם אני לא אבל בואי" אמר ומשך את ידי לא לפני שהשאיר מאה דולר על השולחן.

-

"זהו, אני לא יודעת, התייאשתי" אמרתי וקמתי מהכיסא הגבוה, הוא צחק ויצאנו מהקזינו המפגר שלא זכיתי בו רק הפסדתי.

"הרווחת את זה ביושר" אמרתי ונתתי לו את מספרי,

"איזה כיף לי" אמר וצחק,

"לילה טוב ותודה" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ידידותי ונכנסתי לחדרי.

-

"איפה היית?" נשמע קולו של רום.

"הסתובבתי" אמרתי,
"ומי זה הגבר שליווה אותך?" שאל ואחז בזרועי.

"מה אתה אמיתי רום? זה איזה אחד שדיבר איתי" אמרתי והדפתי אותו ממני, מעבירה את כף ידי על הזרוע הכואבת.

התקרבתי אליו מעט ונדף ממנו ריח אלכוהול, "שתית?" שאלתי והוא ישר השפיל את מבטו.

"לא סיכמנו משהו?" שאלתי, הוא שתק ובהה בי,

"עוף מכאן" צעקתי.

נכנסתי לחדר השני ולקחתי מהארון חולצה רופפת ומכנס קצרים, התלבשתי ויצאתי מהחדר לא שוכחת לקחת מטען ויוצאת מהחדר בלי לומר שלום או לאן אני הולכת.

כמה שבועות אחרי שיצאתי מהבית חולים, אני ועלמה דיברנו, ישבנו על כוס קפה והתחלנו להשלים פערים..