Sophia's World

פרק עשירי:

"סופי שלי" שמעתי את קולו של ליאור מהדהד באוזניי הרגשתי את שפתיו החמות מרפרפות על פניי,

"תחבק אותי" לחשתי בקול צרוד משינה, הוא הקשיב לי וחיבק אותי,

"קומי, הכנתי לך ארוחת בוקר" אמר ונשק למצח שלי, קמתי מהמיטה.

נכנסתי למקלחת וצחצחתי את שיניי, סירקתי את שערי שסיימתי ואספתי אותו לקוקו גבוה, יצאתי מהמקלחת וסידרתי את המיטה וקיפלתי את הג׳ינס שאתמול זרקתי לרצפה.

"אין לי תיאבון לולי" אמרתי, "תאכלי קצת מהסלט" אמר ונתן לי את הקערה,

"את רוצה לספר לי למה בכית?" שאל,

"סתם, אתמול השכן עשה מסיבה והעלה לי את העצבים ואתה יודע הורמונים" אמרתי,

קמתי מהכיסא ונכנסתי בין רגליו, "עוד ארבעה ימים" מלמלתי והוא הנהן בחיוך.

-

אחזתי בידו ונכנסנו לחנות, "שלום אתם צריכים עזרה?" שאלה מוכרת צעירה,

"כן, אנחנו צריכים חליפה לחתונה וחליפה יותר קלילה לריקודים" אמרתי והיא הנהנה והובילה אותנו לחלק האחורי בחנות ששם יש חליפות חתן, היא הביאה לו כמה חליפות והוא נכנס לתא מדידה,

"חתיך שלי" לחשתי והעברתי את כפות ידיי על גבו, סובבתי אותו אליי וסידרתי לו את העניבה,

"אם המוכרת הזאת תעשה לך שוב עיניים, אני אהרוג אותה" לחשתי והוא צחק ונשק לראשי,

"לולי ניקח את זה ואת החליפה השנייה" אמרתי והוא הנהן ונכנס לתא מדידה.

-

כעבור יומיים:

"הכל בסדר לולי" לחשתי לו והוא נכנס לטיפול נמרץ, יומיים לפני החתונה?

הוא עשה את זה בכוונה, הרופא יגיע עוד מעט ואני אלך לבן זונה הזה .

הרופא יצא אחרי שלוש שעות מחדר ניתוח, "הוא במצב קשה, יש לו שבר בצלעות ושבר באף" אמר ונשמתי נעצרה,

"הוא ישתחרר עוד שבוע" אמר "אפשר להיכנס אליו?" שאלתי,

"אני מצטער, הוא עדיין בהתאוששות" אמר והנהנתי, יצאתי מהבית חולים ונסעתי לבית.

-

"שתקי שתקי עופי מכאן." קרא בקול,

"אני אלך מכאן ברגע שאתה תיתן לי הסברים" אמרתי "מה אתה מקנא שאני מאורסת לו ולא לך? אתה מקנא שיש לי ילד ממנו? תענה כבר לעזאזל" הוספתי בכעס,

הוא שתק ובהה בי, "אתה אפס מאופס, קנאי מסריח, תקבל שכל פעם אחת בחיים שלך, בגללך אני לא אתחתן עם הגבר שתמך בי ועזר לי, הגבר שאני אוהבת" אמרתי בכאב, הוא תפס בזרועותיי,

"רק בכאב אתה יודע להסביר?" שאלתי צחקתי,

"עוף ממני רום" אמרתי והדפתי אותו ממני,

"אלוהים ישלם לך על מה שעשית" אמרתי ולפתע הוא תפס בגרוני והצמיד אותי לקיר, הפכתי להיות אדומה, לא הצלחתי לנשום,

לפתע הוא שחרר את אחיזתו ודחף אותי לרצפה, הרגשתי שמשהו נקרע לי, כאב לי כל כך, הרגשתי רטיבות במכנסיי.

הורדתי את ראשי, רואה שכל החלק התחתון שלי בדם, סופיה לא להיכנס ללחץ, הכל טוב מחיתי בראשי.

קמתי בעדינות מהרצפה ואחזתי בבטני, הלכתי במהירות למכונית ונסעתי בכל הכוח שהיה לי לבית חולים.

כעבור כמה ימים:

"היום היינו צריכים להתחתן" לחשתי לו והוא הנהן בכאב ליטפתי את זרועו,

"הוא ישלם על זה אל תדאגי" אמר "העיקר שהתינוק שלנו בסדר" הוסיף והנהנתי, הגעתי לבית חולים בזמן והעובר לא איבד הרבה דם והייתי צריכה להיות במעקב.

למחרת בבוקר הרופא אמר שהדימום פסק ושהעובר בסדר.

"איך את מרגישה?" שאל, "יותר טוב" מלמלתי,

"את בטוחה שאת רוצה להגיש נגדו תלונה?" שאל ,

"אני בטוחה" מלמלתי והשפלתי את ראשי,

"רום ישלם על מה שעשה לי ולך" הודעתי.
הוא הניח את ראשו על כתפי ונשק לצווארי ולשפתיי.

״אני אוהב אותך״ מלמל ונשק למצחי.