Sophia's World

פרק שני:

כעבור חצי שנה:
{ נקודת מבט סופיה }

עברה עליי תקופה מאוד קשה, הייתי שלושה וחצי חודשים במעקב ואז שחררו אותי, אני עדיין לא יכולה ללכת כמו שצריך, בינתיים אני על כיסא גלגלים ופעמיים בשבוע יש לי ‏פיזיותרפיה.

היום אני מסיימת את הטיפולים של הפיזיותרפיה והרופא שמטפל בי, אמר שאני כבר החודש אצליח ללכת.

רום הוביל אותי לבית שלנו, כן כן לבית שלנו, ששחררו אותי מהבית חולים, כמה שבועות אחר כך הורי נתנו לנו מפתח לבית הזה, כמובן שרום סירב והציע שיקנה בעצמו אבל כמו שאני מכירה את אבי, אי אפשר לומר לו את המילה "לא".

"אני לא רעבה, אני מצטערת שהוצאתי אותך מהמיטה בשעה כזאת" אמרתי ופיהקתי, בזמן האחרון אני מתעוררת בלילה.

אני נלחצת ומעירה את רום ומבקשת שילך לקנות לי לאכול, יש מצבים שאני לא רעבה ויש מצבים שאני כן ושאני אוכלת אני רגועה יותר ולא לחוצה.

"מאמי, מה יש לך בזמן האחרון?" שאל והתיישב לידי על הספה.

"אני לא יודעת, אני לחוצה" אמרתי והנחתי את ידי על הראש, הוא הנהן וצפה בסרט שראיתי, קמתי מהספה והתחלתי ללכת לעבר החדר.

"מאמי, את הולכת!!" צעק רום והסתכל עליי המום,

מה? אני מה? הסתכלתי למטה וראיתי שאני עומדת יותר משלוש שניות, הסתובבתי והלכתי אליו באיטיות וחיבקתי אותו.

"שבי, בטח כואב לך" לחש לאוזני והושיב אותי על הספה.

"תנסי לאכול" אמר והביא את המגש פיצה שקנה, הוא דחף לידי משולש פיצה חם, נגסתי וככל שנגסתי סיימתי יותר ויותר משולשים.

-

הרגשתי נשיקה חמה על מצחי, מבינה שרום הולך לעבודה ומשאיר אותי להשתעמם למוות, היום עלמה חוזרת עם אליאור מאמריקה, הם טסו לפני חודש, כדי לחגוג חמש שנים של זוגיות.

לקחתי את הקביים והזזתי את הכיסא גלגלים מדרכי, יצאתי מהחדר ונכנסתי למקלחת, צחצחתי את שיניי, סרקתי את שערי ויצאתי משם.

הרגשתי שאני תינוקת בת שנתיים שלא יכולה ללכת, הגעתי למטבח אחרי שעה, כל צעד שלי זה חמש עשרה צעדים של בן אדם שיכול ללכת.

-

סוף סוף הדלת נפתחה ורום הגיע, כיביתי את הטלוויזיה, מי אמר ש7 שעות של צפייה בטלוויזיה, זה כיף חיים? זה סבל.

הוא התקרב לשפתיי ונשק להן, הוא הניח את ראשו על ירכיי, הבטנו אחד בשנייה.

הוא עצבני, "אתה רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי.

"סתם איזה לקוח מטומטם" אמר והנהנתי.

הוא חייך חיוך ממזרי ופתח את הכפתורים בחולצתי, "אתה מנצל את מצבי" אמרתי והורדתי את ידיו, הוא צחק והחזיר את ידיו.