Sophia's World

פרק שבעה עשר:

צחקתי בקול שראיתי את רום מולי.

"סופי את חולמת" קראתי בקול,

"לא את לא. אני חי" אמר וגלגלתי עיניים.

הסתובבתי בכדי לצאת מהמחסן שהוא הביא אותי אליו, אותו אחד שהתחפש ככל הנראה לרום, "סיסי" מלמל.

היחיד שקרא לי סיסי זה רום וגם זה היה בבית ולא בציבור ככה שאף אחד.

אבל אף אחד לא ידע.

זה הוא.

הוא חי. 

קפאתי במקומי, הסתובבתי בעדינות והבטתי בו, "איך אתה חי?" שאלתי והתקדמתי מעט אליו,

"עמנואל גרין, זה איזה אחד שבעלך ואני התעסקנו איתו, הוא ביקש שארצח את בעלך ובתמורה אני אקבל אותך ואת הכסף שהוא יתן לי.

כן, הסכמתי כי הייתי נואש.

אבל זה לא חשוב, באותו היום שאני ובעלך הובלנו לבית החולים,

אני התעוררתי וראיתי אחות נכנסת ומזריקה משהו לאינפוזיה שלי ואז ראיתי דמות ליד הדלת במהירות משכתי את האינפוזיה ולחצתי על איזה כפתור במכונה ועשיתי את עצמי מת." אמר.

"בעלך עשה את אותו הדבר ונפגשנו בחדר מתים, לפני שהכניסו אותי לחדר קירור, ברחנו משם יחד והתחבאנו כאן ואחרי חודש טסנו למדריד והיום אני חזרתי כי הוא רצה לדעת מה איתך וביקש לשלוח לך מתנות" הוסיף.

כל זה נשמע מופרך!

אתה אומר ש-שליאור חי? שאלתי ואחזתי בליבי.

הוא הנהן והניח את ידו על כתפי, "אני באתי בשביל שתעזרי לנו" אמר, אין מצב זה חלום, משכתי בידי, לא זה לא.

הוא משקר זה לא רום, זה מישהו שמתחזה לו, "אני הולכת, אתה לא רום, רום מת." אמרתי ויצאתי משם .

-

נכנסתי לבית קפה והזמנתי לעצמי ארוחת בוקר, שהגיעה ההזמנה הגיע גם גבר, "אולי את לא מכירה אותי, אבל אני? אני מכיר אותך טוב.
טוב מאוד אפילו" פתח את פיו לאחר שהבטתי בו מספר דקות,

הוא בן 35 עיניים ירוקות ושיער שטני, הוא היה בהיר אך שרירי, הוא היה לבוש בחליפה שחורה, איש עסקים?

"ג׳ייק עמנואל גרין" אמר והושיט את ידו, הססתי מעט אך לחצתי את ידו,

"המשפחה והחברים קוראים לי ג׳ייק ובעבודה זה עמנואל" אמר, "לא מעניין" אמרתי "אתה יכול ללכת אתה מסתיר לי את הנוף" הוספתי והוא צחק וקם.

-

הערב הגיע, נכנסתי למועדון שהארי אמר לי להגיע אליו, ״הפתעה״ נשמעה צעקה בכל המועדון וכל החברים שלי גם אלה מהתיכון, גם אלה מהעבודה הקודמת שלי, כולם כאן.

חיבקתי את מי שיכולתי והספקתי, חיבקתי את הארי "זבל" צעקתי לאוזנו והוא צחק ונשק לראשי,