Sophia's World

פרק שניים עשר:

"נשבעת לא הרגשתי בנשיקה הזאת כלום, חשבתי שאני ארגיש את הפרפרים האלה שהיו מופיעים רק מהמגע שלו אבל זה לא קרה. הנשיקה הזאת שהוא נתן לי" הדגשתי "עזרה לי להבין שאני לא מרגישה אליו כלום רק סימפתיה אחרי הכל הוא האקס שלי" הוספתי,

"חוץ מהנשיקה היה עוד משהו?" שאל,

"הוא סיפר לי שהוא עוזב לאמסטרדם לשנה או יותר" אמרתי "זה לא אמור לעניין אותך, מה שיקרה מחר אמור לעניין אותך, ועכשיו אני צריכה ללכת כי אסור לנו לראות אחד את השנייה" קראתי ולקחתי את הטלפון מהשידה,

"אני אוהבת אותך הכי בעולם".

"רגע, אתה סולח לי?" שאלתי.

"ליאה הייתה פה כמה דקות אחרי שהלכת.. היא שמעה שאני מתחתן" התיישבתי לידו.

"אמרתי לה שאת בהריון ושאני אוהב אותך, היא אמרה לי כמה שהיא מצטערת ושמחה בשבילי״ הוסיף לאחר כמה דקות של שקט.

"היא רצתה לנשק אותי ולא נתתי לה"
"והיא התחילה להתפשט ו-" קטעתי אותו.

"אתה אומר לי דקה לפני החופה שלנו שבגדת בי?" קמתי מהמיטה ונעמדתי מולו.

"לא, סופי- היא התחילה להתפשט ויצאתי מהחדר, אמרתי לה שתעוף מכאן ולא תראה את הפרצוף שלה יותר"

"את מבינה בכלל כמה אני אוהב אותך שאני אפילו לא מסוגלת להסתכל על מישהי שהיא לא את?" שאל וקם אליי.

"אני אוהב אותך יותר מידי"
"אני אוהבת אותך הרבה יותר״ הוא חייך ונשק לשפתיי.

-

הייתי חייבת ללכת לבית, למרות שהבנות כפו עליי להישאר ושאסור זה לא הפריע לי אני לא אסתיר ממנו פרט אחד, ואני שמחה ששיתפנו אחד את השנייה, נכנסתי לחדר בבית מלון, עלמה ואימי חיכו לי לעומת שאר הבנות,

יופי לפחות הבנות שאני הכי אוהבת. לא שאני לא אוהבת את השאר, פשוט. הבנתם נכון?

התיישבתי לידן על הספה והתחלתי לספר להם על מה שהיה.

הן הופתעו אבל הסכימו איתי על זה שהלכתי לליאור ושדיברנו .

-

הבוקר הגיע וכך גם ההכנות לחתונה!
המאפרת הגיעה בדיוק בעשר,
הספר הגיע שעה לאחר מכן,

ביקשתי איפור עדין וכך גם התסרוקת שתהיה עדינה.

התופרת הגיעה אחרי שלוש שעות, היא הלבישה אותי והספר בפעם המאה סידר את שערי,

אימי הגיעה שהיא כבר מאופרת ולבושה,

"יפה שלי" אמרה וחיבקה אותי בעדינות,

"החתן למטה" אמרה ועזרה לי לצאת מהחדר, יצאנו מהדלת זכוכית, רק שלושים מדרגות מפרידות ביני לבין הבן אדם שבחרתי בו לבעלי, הבן אדם שיהיה לצידי לתמיד.

אימי ירדה למטה,
שמעתי את צעדיו מתקרבים אליי יותר ויותר, הלב שלי פעם בחוזקה, עוד שנייה הוא יצא ממקומו .

חייכתי שראיתי את הבן אדם שאני הולכת להינשא לו היום,

"יפה שלי" מלמל ונשק לשפתיי בעדינות.
"מושלמת כמו תמיד" הוסיף ואחז בידי,

"אתה עדיין כועס עליי?" שאלתי בשקט,

"איך אפשר לכעוס עלייך?" שאל ונישקתי אותו נשיקה קטנה ורכה, הוא נתן לי את זר הפרחים וירדנו למטה, עכשיו אני בטוחה שעשיתי את הבחירה הנכונה!

"ואת כועסת עליי?" שאל בשקט.
"לא" נשקתי לידו שאחזה בידי וחייכנו.

הוא הגבר שלי לכל החיים .

-

"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" אמר ליאור בקול מחוספס ורועד והניח על אצבע יד ימיני,

הרמתי את ידי וכולם צעקו ׳מקודשת! מקודשת׳ לאחר דקה או שניים הרב התחיל לקרוא את הכתובה,

ליאור הגיש לי את הכתובה ועשרות פלאשים הגיחו אלינו, לא קל להיות הבת של סלין ווקר ביר, השבע הברכות חלפו במהרה.

ליאור נתן לי ללגום מכוס היין,
"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.
תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי,
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" אמר ליאור ושבר את הכוס.

תוך כמה שניות שפתיו נחו על שפתיי, רעדנו, אנחנו נשואים.

כולם התחילו לצעוק ׳מזל טוב׳ חיבקו אותנו ונישקו אותנו, זה היה מדהים!!