Sophia's World

פרק חמישה עשר:

יומיים לפני התקרית:
{ מנקודת מבט ליאור }

"אני אשלם לך רק אל תיגע בילד ובאשתי," אמרתי בקול יציב,

"יש לך עד יום שבת לשלם לי שני מיליון" אמר עמנואל,

"אבל שילמתי לך מיליון" אמרתי,

"הוספתי עוד מיליון כל פעם שתאחר במועד, התווסף עוד מיליון" אמר בקול נוקשה וסימן לאחד הבריונים לקחת אותי החוצה "אתה יודע יש לי רגליים" אמרתי בהתחכמות,

הוא צחק "בקרוב לא יהיו לך" אמר ויצאתי ממשרדו יותר נכון הבריון הזה השליך אותי החוצה,

למה נכנסתי לחרא הזה?

הייתי חייב לראות את המקרה הזה?

נכנסתי למכונית ונסעתי לבית,
מה אני עושה?

{ מנקודת מבט סופיה }
(אל תשכחו שזה כעבור שש שנים)

"רואי דיברנו על זה לא?" אמרתי במעט כעס,

"אבל אמא-" קטעתי אותו,

"בלי אבל, אני אמרתי לך כשתתנהג יפה אתה תקבל מה שאתה רוצה" אמרתי,

"את כועסת?" שאל והתיישב על ידי,

"לא, אני מאוכזבת, אתה כבר ילד גדול, למה הרבצת לאיתי?" שאלתי,

"כי הוא צחק שאין לי אבא" לחש וטמן את ראשון בחזה,

"פעם הבאה תבוא אליי או אל המורה ותביא לו סטירה יותר חזקה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק, הוא בכה אבל צחק ממה שאמרתי,

"דיברתי עם אמא של חברה שלך והיא עכשיו מביאה אותה" אמרתי והוא הנהן ונכנס לחדרו.

"אמיליה נכון?" שאלתי ילדה קטנה, בעלת עיניים כחולות ושיער שטני היא הייתה מהממת, היא הנהנה ורואי בא לדלת בריצה,

"אמיליה בואי נלך לחדר שלי" אמר ומשך בידה, הכנסתי את אמא שלה, אמנדה,

"אתן מאנגליה?" שאלתי והיא הנהנה,

"שמעתי על בעלך זה עצוב ואם את צריכה משהו את תמיד יכולה לפנות אליי" אמרה ונגעה בידי, הנהנתי וחייכתי חיוך מאולץ וביקשתי לעבור נושא, שאמיליה ואימה הלכו הכנתי ארוחת ערב.

-

נשמע תקתוק בדלת באמצע הארוחה, קמתי ופתחתי את הדלת, היה שליח שלבש אוברול אדום וחולצה עם הלוגו של החברת שליחויות,

"תחתמי כאן ותקבלי את החבילה" אמר לאחר שאמר את שמי, הנהנתי וחתמתי ולקחתי את החבילה הקטנה.

פתחתי את החבילה, הייתה שם קופסה נוספת פתחתי אותה, למולי נגלה טבעת מכסף לבן שבמרכזה יהלום בצורת לב, הייתה מחוברת לקופסה ברכה: