השבויה הקווקזית הסדרה 2: אהבה זה רק משחק

פרק 7: שבי ללא תנאים

״הלו?״ שמעתי קול מותש.
״תציל אותי אני צריכה אותך תהיה במקום שלנו.״ אמרתי לו בקול בטוח.
״בסדר חיים שלי מיד אהיה שם.״ הוא אמר לי.
״מה קרה?״ הוא שאל אותי נשמתי עמוק וסיפרתי לו את כל מה שקרה.
״את מה? את בקבר אחותי אני אעשה כל מה שביכולתי להחזיר אותך הביתה.״ הוא אמר לי והוציא את בגדים החלופיים שלו שהוא תמיד שמר פה.
״תשארי כאן עד שהוא יבין שאת לא פה.״ הוא אמר לי עוזב אותי לבד פה.
״מאוחר מדי אתם לא חושבים?״ שמעתי את קולו הקר.

•נטשה P.O.V•
הוא עמד שם עיניו הירוקות אזמרגד עם גוון אפרפר כחכחל הביטו בנו בחיוך זחוח. הסתכלתי עליו בשנאה.
״נטשה תשאירי לי לטפל בו.״ שי אמר ופתאום נכנסו עוד בולדוזרים.
״לא שי אני הולכת לחסל אותם קודם.״ הוצאתי את האולר שהיה בין המגירות הם התחילו לתקוף אותנו נלחמתי בפראות רצה סביב בולדוזרים חותכת ובועטת בהם בפראות. מחטיפה אגרופים הייתי קרובה לספות רצתי על שולחן קופצת מעל הספה ובועטת באחד הבולדוזרים.
״נטשה רוצי!״ שי אמר לי חמקתי דרך החלון קופצת ורצה דרך הים כשהוא רודף אחרי רצתי בפראות לא חושבת הרבה. כשהוא אחרי רצתי מגיעה לצוק הוא חסם את דרכי.
״את לא תצליחי לברוח אני מציע לך להיכנע לפני שהמחיר יהיה יותר גרוע.״ הוא אמר בחיוך זחוח.
״על גופתי המתה!״ אמרתי קופצת למים בלי לחשוב הרבה צוללת תחתן הוא לא חשב הרבה וצלל אחרי אבל הייתי מהירה מאוד. ניסיתי להתחמק ממנו שוחה לעבר המים העמוקים יותר עוד מעט תתחיל הגאות אליי למהר ולהתחמק ממנו. הבן זונה היה שחיין לא רע אבל אני לא עומדת להיכנע לו אני נטשה דוידוב נולדתי מנצחת. שחיתי מגיעה לאחד החופים זיהיתי את השכונה שהיתה חמישה רחובות מביתי רצתי בפראות בלי להסתכל אחורה אל הכביש קופצת מעל המכוניות. לא עניין אותי שצפצפו לי ושיכולתי להרג מה שעניין אותי לברוח כמה שיותר רחוק מהעבריין הזה. רצתי בכביש מגיעה לאחת השכונות חתכתי בסימטאות מגיעה לאזורים הסתכלתי סביבי ראיתי ליד הבית שלי ג׳יפים. לא חשבתי הרבה נכנסתי לאחד הבניינים הקרובים. עליתי אל הגג מחפשת כל דבר שיעזור לי לגלוש על הכבל. אבל בגדי היו רטובים זה חיסרון נוראי ועד שהן התייבשו ייקח לי שעות עכשיו השעה שבע בערב. לא הותרתם לי ברירה. הסתכלתי בין המרחקים של הבניינים והפרידו בנינו חמש עשר מטר. נשמתי עמוק רצתי אחורה תמיד בסרטים זה עובד גם אני אנסה מקסימום אשבור כמה רגליים או אמות על החיים ועל מוות. רצתי קופצת אל עבר הבניין השני נופלת אל שטח הגג. פה בין עשר לחמש עשרה עד בניין שלי. נטשה את חייבת להצליח רצתי אחורה ואחר כך רצתי קדימה קופצת תופסת בקצה כמעט נופלת התרוממתי. הרגשתי שאני לא מחזיקה מעמד ולא אוכל לטפס לשטח הגג ספרתי בלב אחורה בין חלון לחלון ושחררתי את ידי תופסת בחלון התחתון. הייתי בקומה השמינית של הבניין, ואני הייתי חייבת להגיע לקומה שלי. שחררתי את ידי קופצת לשביעית וכך לשישית עד הקומה שלי. הגעתי אל חלון חדרו של נועם. נכנסתי אל חדרו הרגשתי סכין קרובה לצווארי.
״מי את ומה את עושה כאן?״ הוא שאל בקול נמוך.
״אתה כבר לא מזהה את אחותך נועם?״ שאלתי אותו בקול נמוך.
״נטשה?!״ הוא כמעט צעק השתקתי אותו שמה את ידי על שפתיו.
״תהיה בשקט אחרת אחותך היום תהיה בעולם הבא.״ אמרתי לו בקול נמוך מתרחקת מהחלון. ״תסגור את הווילונות נועם.״ אמרתי לו בקול שקט הוא הנהן מסתכל אליי בעיניו הכחולות שחרחרות הרציניות.
״איפה היית ועם מי הסתבכת?״ הוא שאל אותי מסתכל אליי בדאגה.
״אני בצרות צרורות נועם, הסתבכתי עם הפושע הכי גדול בעולם אלאור אלבז.״ אמרתי לו בקול נמוך עיניו כמעט יצאו מהמקום.
״איך?!״ הוא שאל אותי בקול נמוך וזועם.
״במסעדה הבן זונה בא לאכול ורבנו שם, באותו יום שהייתי במירוצים הוא חטף אותי.״ אמרתי לו בקול נמוך.
״איך הצלחת לברוח?״ הוא שאל בהלם.
״בשיטות הישנות ובקצת הברקות שלי.״ אמרתי לו בקול נמוך.
ראיתי את עיניו הרציניות חושבות מה לעשות הוא שתק דקות ארוכות.
״נועם תגיד משהו?״ אמרתי בקול שקט ומתחנן הוא רק התקרב אליי וחיבק אותי כל כך חזק. כאילו שהוא נפרד ממני חיבקתי אותו חזק יותר הבנתי שקץ חיי הגיעה חיבקתי אותו מניחה את ראשי על כתפו. עצמתי עיניי השפעת הסמים עוד לא עברה ממש.
״אני לא אתן לו להגיע אלייך גם אם זה יהיה תלוי בחיי נטשה.״ הוא אמר מחבק אותי חזק יותר.
״אני לא אכנע עד המוות אני לא אתן לו את מה שהוא רוצה.״ אמרתי לו בקול קר לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה אבל גם אם זה יוביל למותי אני לא אפסיד לו.
״נועם אל תגיד לאף אחד שאני חזרתי אפילו לא להורים לא הלילה לפחות אני כבר אדבר איתם מחר.״ אמרתי לו הוא הנהן מסתכל על בגדיי.
״עדיף שתחליפי בגדים לפני שתצטנני.״ הוא התקרב אל הארון שלו והוציא מתוכו חולצה ומכנס ברמודה שלו.
״אני אלך לשתות בינתיים תתלבשי.״ הוא אמר לי הורדתי את הבגדים הרטובים שלי לובשת את בגופיה הלבנה שלו קשרתי אותה על מנת שתהיה בגזרתי, ולבשתי את המכנס השחור שהוא הביא לי קושרת את הגומי של המכנס חזק. כי גופי היה רזה מדי לזה וזה החזיק את גופי. נועם נכנס אחרי חמש דקות מסתכל אליי.
״בואי נלך לישון את בטח עייפה מדי אחרי מה שעברת בשלושה ימים האלה.״ הוא אמר עושה לי מקום לידו ישנו כמו אז בילדות הוא ומאור היו שומרים עליי כשהיו לי סיוטים בלילה. הוא חיבק אותי כמו אז וזמזם את אותו השיר שהיה שר לי אז בשקט כשאת עצובה.