השבויה הקווקזית הסדרה 2: אהבה זה רק משחק

פרק 14: ברגעים שאת נוגעת

•נטשה P.O.V•
שפתיים חמות בקור הזה הגשם התחיל לרדת מזכיר לי את נשכחות מהיום הזה. לא יכולתי לישון לא יכולתי לישון בלילה. ״גבר מקולל ארור למה עשית את זה? למה שוב אני מרגישה זעם הזה שבא לי להרוג אותו תצא לי מהראש.״ כמעט צעקתי את זה בקול התהפכתי במיטה מסתכלת על הגשם מהחלון. נשאבתי שוב לזיכרון הארור הזה מהנשיקה, הוא נישק אותי בחוזקה בפראות שפתיו היו אגרסיביות רכות גבריות הוא נשך את שפתיי מחדיר את לשונו. לא השבתי לו נשיקה ידיו החזיקו במותניי כשהגשם יורד אלינו השמלה הארורה נצמדה אל גופי וגרמה לגופי להיחשף בפניו. שונאת את זה שפתיו נישקו אותי ברכות ועדינות טורפות אותי לא מפסיקות לרגע קט להיות אגרסיביות. ניסיתי להתנגד לו ולא יכולתי שפתיו היו חזקות הוא פתאום פקח את עיניו והסתכל בפניי הוא התרחק ממני במהירות מסתכל בי בקור.
״תשכחי ממה שהיה כאן זה לא היה במקום.״ קולו היה קפוא הסתכלתי אל תוך הכביש החשוך לא מסתכלת בו. מה זה היה עכשיו חתיכת בן זונה? גם מנשק אותי וגם אומר שזה לא היה במקום כאילו אני איזה זונה שלו.
״אתה חתיכת עבריין מקולל עוד פעם אחת אתה תעז לנשק אותי אני אשלוף ציפורניים ואהרוס את הפנים היפות שלך, ככה שאף בחורה לא תסתכל אליך!״ אמרתי בזעם ואיום חושפת בפניו את המניקור שעשיתי לפני יומיים יותר נכון הוכרחתי על ידי בצלאל. שבטח כועס אליי שנתתי שוב לעבריין הזה להתקרב אליי.
״מי את חושבת שאת תאיימי אליי מטומטמת!״ הוא אמר בלעג זהו הבן זונה הזה עבר את הגבול.
״אשתך מטומטמת יא חתיכת זבל.״ אמרתי מתכוונת ללכת אבל הוא תפס בידי בכוח מפיל אותי על האדמה הרטובה. כשפניו קרובות אל פניי ניסיתי להתנגד לו אבל הוא מחץ את גופי עם כובד משקלו הוא החזיק בפניי בכוח ובאיום.
״עוד פעם תעזי לקחת אותה בפה שלך אני אשלח אותך הביתה בחלקים חלקים לחבר שלך.״ הוא אמר מצמיד אקדח לראשי. ״הבנת?״ קולו היה חד נורא.
״אתה לא מפחיד אותי עם האקדח הזה אם אתה גבר תירה בי אתה לא מפחיד אותי כלל אני לא מפחדת משום דבר בעולם הזה מלבד אלוהים.״ אמרתי לו בקור עיניו ירוקות אזמרגד כהה עם גוון אפרפר כחלחל בחושך הביטו בי בקור. מכוונות את האקדח חזק יותר הוא הסתכל בעיניי הריקות לא פחדתי מעיניו שהיו ריקות. נשימתי היתה חדה כשהוא נגע בפניי בכוח רב יותר עד שכמעט ריסק את פניי שוב.
״לכי לעזאזל.״ הוא אמר וירה כמה פעמים באוויר גורם לי לרעוד תחתיו כי היריות היו קרובות לאוזניי. עצמתי את עיניי לרגעים ארוכים נזכרת ביום הזה שהוא ירה לצווארי בביתי והתעלפתי.
״אמרת שאת לא מפחדת מכלום למה את רועדת?״ הוא שאל בקול לועג וקר שלו.
״אני לא פוחדת הקור הזה משתק את העצמות שלי.״ אמרתי בקול חזק פוקחת את עיניי ורואה עד כמה עיניו קרובות לשלי.
״יש לך מזל שאני צריך אותך לעבודה שלי, אחרת הייתי הורג אותך.״ קולו היה מאיים.
״אני לא מעוניינת בעבודה הזו, אני לא משתפת פעולה עם עבריינים. אני שייכת לנאורים שבחברה שלנו ולא לאנשים מהסוג שלך.״ אמרתי בקול קר.
״את מתכוונת לאנשי המשפטנים וחברי הכנסת וראשות המבצעת ואלכימאים פזיקאיים רופאים שכולם פה בבעלותי.״ הוא שאל בחיוך בז לי הסתכלתי עליו בכעס.
״לא, אלה הם המושחתים בין המושחתים אני שייכת אל פשוטי העם שיש בהם רק אמת וצדק.״ אמרתי בקול קר.
״את קומוניסטית?״ הוא שאל אותי בגיחוך.
״ואתה קפיטליסט?״ שאלתי אותו בקור מחזירה לו.
״כן, אני קפיטליסט ואת?״ הוא שאל אותי בקור.
״לא זה ולא זה אני מה שבאמצע וזה חוקי התורה וההלכה.״ אמרתי בביטחון.
״תורה על איזו תורה את מדברת כשאת אינך לבושה בצניעות?״ הוא שאל בזלזול רב.
״יום יבוא אני אשוב בתשובה ואני התחתן עם תלמיד חכם מישיבה.״ אמרתי לו בקול בטוח הוא גיחך מסתכל אליי.
״זה החלום שלך להתחתן עם תלמיד חכם בתורה שלמד בישיבה? ולא ראה אור יום מלבד התורה?״ הוא שאל אותי בגיחוך.
״למה מה טוב בחלום שלך להיות האיש הכי רשע בעולם?״ אמרתי לו הוא התחיל לצחוק ממילותי בזלזול.
״חלומות זה לאנשים תמימים, אתם תחיו את אותם חיים ואז מה תמותו ביום אחד? אל תצפי לזה או שאת תמותי ראשונה או שהוא.״ הוא אמר בקול קר גורם לי להסתכל אליו בלבול.
״אני אהיה איתו מאושרת יהיו לנו הרבה ילדים ואנחנו נחיה באושר יהיו לי ילדים צדיקים וישרים, והם יעסקו רק בקודש ויום אחד התלמיד החכם הזה ייקח מרבו כמה שיותר חכמה ויילמד את ילדנו.״ אמרתי בביטחון גורמת לו להסתכל אליי עיניו סורקות את פניי. הוא קם ממני כשהגשם ממשיך להכות עלינו הוא הוריד את מעילו וכיסה את שיערי בצורה מוזרה. מסתכל אליי ובוחן אותי במבט מוזר.
״מה אתה עושה?״ שאלתי אותו בבלבול.
״את בהחלט תהיי דוסית לא רעה.״ הוא אמר מכסה את גופי ומושיב אותי מאחורה. הוא נגש לתא המטען והוציא משם שקית ונכנס לאחור.
״תלבשי את אלה.״ הוא זרק לעברי מעיל נקי.
״תעצמי עיניים דוסית אני מתכוון להתלבש.״ הוא אמר מתכוון להשיל את חולצתו.
״חכה תן לי לעבור לשבת קדימה.״ עברתי מקפצת מעל המושב ומתיישבת שם כשאני עם גבי אליו סוגרת את עיניי ליתר ביטחון.
״תפקחי את העיניים שלך אני לבוש.״ הוא אמר לבוש בחולצה אפורה ארוכה ומעיל חום ומכנס כהה.
הוא התחיל את הנסיעה אבל הגשם ירד בסילונות. הוא הדליק רדיו ושם התנגן לו שיר מאור אדרי.
״זה אני שהרסתי הכל תשמעי זה אני
עברתי על כל הכללים
גם את לא יודעת כמה כמה כמה פגעתי