השבויה הקווקזית הסדרה 2: אהבה זה רק משחק

פרק 18: חלק ב׳ רוך שלך

מצדה שנת 73 לספירה
אור הירח האיר את השמיים המדבריות הכוכבים נצצו באלפי אורות עדינים. דמות נשית צעירה פסעה בצעדים שקטים אל חצר המצדה כאשר רוח קרירה מבדרת את שיערה הכהה בצבע שחור כדיו. גופה היה צנום היא בקושי אכלה בתקופה הקשה הזו. בטנה בקושי נראתה היא היתה בהריון מתקדם רגליה הדקיקות פסעו בצעדים חרשיים מבלי להשמיעה צליל. הרוח הכתה בפניה החיוורות גופה רעד כאשר צמרמורת חולפת בגופה היא צעדה כשהחרדה ממלאה את חזה שלה היא התקשתה לנשום בכל רגע שעבר. הפחד מילא את ליבה היא ידעה שבעלה נלחם עדיין על חייהם בישוב היהודי. פניה היו לבנות כאור הירח כאשר היא שומעת רעשים חדים שעגלות ברזל נגררות. היא התקדמה בצעדים חרשיים אל כיוון החרכים וראתה דמויות הגבריות לבושות בבגדים נוכרים למטה סוללות את דרכם אל כיוון המצדה. עיניה השחורות כפנינים אפלים שראו כמעט הכל בתקופה הקודרת הזו הרגישו בכל רגע שהתקרב הקץ קרב. המשיח שעתה גילו בר כוכבא פתח במרד כנגד הרומאים הארורים נלחם על קידוש שם שמיים. רבי עקיבא הכריז עליו כעל משיח בן דוד. בתחילת דרכו הוא נתן הרבה תקוות לגאולה הקרבה. אבל היא הבינה ככל שעבר הזמן שהם רחוקים מהגאולה. עמוק בתוכה היא ידעה שלא הוא מי שיציל אותה ואת בני משפחתה שחברו למרד שלו אלא רק הבורא יכול. בעלה נלחם למען משיח בן דוד והיה מוכן להקריב את חייו רק אם יצטרך. לא מזמן הגיעה השמועה לאוזניה על עשרת הרוגי המלכות שמתו וביניהם רבי עקיבא. הם מתו על קידוש שם שמיים כשהם נלחמים על התורה ועל זהות היהודית שהרומאים יימח שמם ניסו להשמיד. היא עצמה היתה להוטה להשיב מלחמה ותמכה במשיח בר כוכבא שאליו הכריז רבי עקיבא גדול הדור עולם התורני. היא האמינה בכל ליבה שהם יינצחו בסופו של דבר אז אבל היום היא כבר לא היתה בטוחה. היא הרגישה בכל נימי נפשה שהיישוב היהודי כעת עומד להיחרב באותו הרגע כל תקווה שהיתה לה אי פעם כבתה. היא הביטה בין החרכים כיצד בניית הסוללה ממשיכה יום ולילה כאשר הרומאים מכים את העבדים וכופים אליהם להמשיך לעבוד. היא ישבה בחצר בין חומות המצדה יודעת רק דבר אחד היא תעשה הכל על מנת לא ליפול לידיהם עם התינוק שברחמה גם אם זה אומר למות על קידוש שם שמיים.

*****
קול שופר נשמע בעוצמה מרעיד את הבניין. היא פקחה את עיניה בבת אחת שומעת את תנועות פראיות של הגברים. "תתעוררו הרומאים כולם להתעורר!" נשמעה צעקה גברית. "הרומאים כבר כאן הם סיימו לבנות כמעט את הסוללה עלינו לפעול מהר!" היא שמעה את קול אחד הגברים מעיר את כולם בתוך האולם הקטן שבו הסתתרו נשים וגברים וילדים במצדה. "קדימה! אין לנו הרבה זמן כולם עלינו להשיב מלחמה או למות כאן על קידוש ה׳ אבל לא ניפול לידיהם של הרומאים לעבדות!" הגבר דרבן את כולם לקום. "אבותינו יצאו ממצרים מעבדות לחירות עולם גם הפעם לא ניפול לידיהם של העמלקים האלה." הגבר שאג מעומק נשמתו.
"כן כן לא ניפול לידיהם!" כולם השיבו בשאגה.
"רגע חכה איפה המשיח בר כוכבא?" היא עמדה שם חסרת אונים שואלת את הגבר מביטה בפניו שהיו מלאות כאב וכעס.
"הוא לא המשיח הוא משיח שקר בר כוזיבא מת. עכשיו גם סופנו הגיע!" הוא אמר לה בחדות.
"אנשים יקרים אנחנו לא ניתן לרומאים יימח שמם את הניצחון שהם רוצים כולם בואו לכאן!" קרא הגבר כולם התאספו סביבו. "אנחנו ילדיו של הבורא אנחנו עם ישראל אנחנו העם הנבחר של הקב״ה לא ניפול לעבדות בידיהם בשום צורה. לא אנחנו ולא ילדינו אנחנו עומדים למסור את נפשינו על קידוש ה׳ בואו נתפלל תפילה אחרונה." הוא הכריז כאשר כולם עומדים מאוחדים והיא ידעה שתשמע בקולם גופה רעד כשברחמה עובר קטן שלא יזכה להיוולד. "שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד!" כולם קראו בקול אחד את התפילה האחרונה. ולאחר מכן החל הרצח ההמוני איש הרג את אחיו למען לא ליפול לידי הרומאים.