השבויה הקווקזית הסדרה 2: אהבה זה רק משחק

פרק 9: זהות חדשה

•כעבור שנה בית הקברות המקומי נתניה•

•כללית P.O.V•
הוא עמד אחרי שנה בקבר של אחותו, היום היה יום השנה למותה הוא שטף את האבן הקרה והניח אבנים. הוא השתנה לאחר שנה שיערו השתני כיסה את פניו הוא לבש כיפה על ראשו, עיניו כחולות שחרחרות הכהות הביטו בקבר פניו כוסו בזיפים הוא לבש מעיל עור שחור וחולצה שחורה על גופו. ומכנס ג׳ינס כהה עיניו היו קפואות יפיפיות מלאות געגוע אל אחותו הדמעות עמדו בעיניו אך הם לא זלגו. הוא היה מבקר אותה במשך שנה ביום יומו מלבד שבת.
״אני הולך היום בדרך חדשה אחותי, שנה שלמה אני חי רק בשביל הרגע לבקש סליחה הלילה אני הולך להצטרף אלייך.״ הוא אמר בקול קפוא חסר כל רגש. ליבו קפא במהלך השנה הזו הוא גילה את עצמו כחסר חיים. ״חזרתי ליחידת ימ״מ אני מתחיל במבצעים, אני זוכר שהבטחתי לך שלא אלך אבל עכשיו אין טעם לזה אני חוזר.״ הוא אמר בקול בטוח.
הוא עמד שם לבד אחרי כמה רגעים התקדמו מאור ואיתן וקובי. מאור השתנה עיניו חומות דבש הפכו לרציניות שיערו השתני היה מסודר הוא לבש על גופו חליפה אפורה בשנה האחרונה הוא עבד קשה ואם הזמן עלה דרגה. הוא ניגש לאבן הסתכל אליה.
״אני מתגעגע נטשה את חסרה לי שנה שלמה בלעדייך הרגישה כמו נצח אחותי היקרה, חסר לי הצחוק שלך החיוך שלך אפילו הקול שלך.״ הוא אמר בגעגוע מסתכל על האבן. ״היום אנחנו פה אחות קטנה אנחנו לא נשאיר את זה ככה נטשה.״ מאור אמר בקול חזק בשנה הזו הוא כמעט ולא חייך.
איתן התקדם אל האבן מלטף אותה פניו רציניות יותר שיערו החום הכהה היה פרוע ועורו השחום בלט באור חולצתו הלבנה מכופתרת, ומכנס ג׳ינס צמוד ומעיל עורו החום על גופו השרירי. ועיניו האפורות הכהות הפכו לכמעט שחורות אור לה היה בהם באותו יום השמיים האפורים כיסו את השמיים. ״את זוכרת איך שהיינו אני ואת יוצאים ועובדים על אנשים ברחוב?״ הוא שאל צוחק צחוק קצר. ״היום אני אפילו לא מסוגל לעשות את זה נטשה אני מצטער שאז יצאתי עלייך במקום להגן עלייך נטשה.״ הוא אמר הדמעות זלגו בעיניי כשהביט באבן הקרה.
קובי התקדם אל האבן הקרה מניח את ראשו כשדמעות זולגות מעיניו חומות דבש הבהירות. שיערו החום שוקולד היה על האבן עורו השזוף בצבע ברונזה היה קצת חיוור עכשיו הוא לבש סריג שחור ומעיל אפור על גופו השרירי וכובע גרב. ״אני מתגעגע אלייך אחות קטנה את כל כך חסרה לי נטשה למה עזבת ככה? למה נלחמת נטשה אני לא יכול להתנהג כאילו לא קרה כלום הכל התפרק ברגע שעזבת. אמא כבר אינה אמא היא אדם אחר ואבא שבור הם מתחרטים כל כך נטשה. אני מתחרט רק על דבר אחד שלא שמרתי עלייך מספיק.״ הוא אמר בוכה האחים התקבצו סביבו מחיבוקים אותו נועם עטף אותו בוכה.
אבל הדמות עמדה בצד והביטה באחים אשר התחבקו על קברה הוא רצה לגשת אליה. הוא מאז המקרה היה מגיע בלילות אל קברה ומספר לה את כל אשר עבר. הוא כל כך חלם לראות אותה.
הוא התקדם אל קברה עם הורדים האדומים אל קברה והניח אבן.
״את בטח נחה בחצר המלך אהובה, אני כבר חולם להצטרף אלייך אבל איני יכול נטשה. כמה פעמים השנה ניסיתי אבל הם לא נתנו לי, אני מצטער על הכל אהובתי.״ הוא אמר בוכה דמעותיו אלאור הסתכל על הקבר מניח את ראשו בוכה.
״אבא שלי ניסה למצוא לי נשים היום אבל אף אחת מהן לא השתוותה לאשת חיל שלי שכל חלמתי אליה.״ הוא אמר בוכה. ״אני לא רוצה אישה שהיא לא את אני אוהב אותך עד שזה כואב לנשימה השנה אני אצטרף אלייך.״ הוא אמר מלטף את האבן הקרה מדמיין שזו היא. ״זו את תהיי תמיד אהובה ולא אף אחת אחרת אני עדיין שומר את הטבעת רק לך.״ הוא אמר לה קולו היה שבור הוא ידע שהיא לא תשוב אליו אבל בליבו קיווה לשמור אותה כעולם הפרטי שלו.