האם אני באמת מכיר/ה אותך?/ סיפור אהבה

פרק 3

היייי, אז זה הפרק השלישי, אני אישית מאד אהבתי אותו בבקשה תגיבו ותעשו לייקים
כשיהיה 15 לייקים ו10 תגובות אני אמשיך :))
אוהבתת

מנקודת מבט אוליביה:
״עם השכנה החדשה״ צעקה ליילה ״זה אחי״ חייכה ליילה בפרצוף מעריץ ״את אוהבת אותו?״ שאלתי ״הוא מצחיק והוא מדהים והוא שומר עליי בצורה הכי טובה שיש, הוא נותן עצות מדהימות והוא מכין אוכל טעים טעים אה אה!!! והוא מביא לי כל יום פרח גדול גדול״ אמרה ליילה ״כנראה שהוא האח המושלם״ אמרתי לה, באמת התכוונתי לזה, לא הרבה אחים גדולים מתייחסים יפה וטוב לאחיות הקטנות שלהם ״הוא האח המושלם״ המשיכה ליילה בהתלהבות ״פאק״ מילמלתי כאשר מי שירד למטה היה פאקינג לוקאס מורגן, איך לעזאזל זה הגיוני שהוא מכל הילדים בעולם האח המושלם החיוך שלי ירד מהר מהפרצוף אך בין רגע עלה שוב כאשר נזכרתי כמה ליילה מעריצה ואוהבת אותו, כנראה שאפילו למר מורגן היקר יש צדדים טובים. ״לוק, תכיר, זאת אוליביה״ חייכה ליילה ״אנחנו מכירים״ אמרנו יחד ולוקאס חייך אליי חיוך יפה, לשם שינוי, ולא.. לא החיוך היהיר שלו ״נכון היא יפה??״ שאלה ליילה בחוסר טקט ״כנראה שכן, לדעתך״ אמר לוקאס בחיוכו היהיר ורק החמצתי את פניי כאשר נתתי לו מכה חלשה בכתף ורק אז הבנתי שגופו העליון חשוף ושרירי גופו נראו לעין, גאד הוא ילד כל כך יפה, העיניים היפות שלו שנראות כמו ים סוער השפתיים העבות האלה שהיה חייב לנשק. כולו היה יפה. אוליביה וואו תתאפסי על עצמך זה שלוקאס נחמד לאחותו לא הופך אותו לילד המושלם הוא קלט שבהיתי בגופו וקיללתי את עצמי על העור הבהיר שקיבלתי מאמא שלי כי נכון לעכשיו פרצופי הסמיק כמו עגבניה, ליילה שהבחינה במצב אמרה משפט שלא הקשבתי אליו כל כך ונעלמה מהעיניים שלי ושל לוקאס ״אוהבת את מה שאת רואה?״ שאל בקול המתנשא שלו שגרם לי להתעצבן יותר. אני יכולה להרוג ילדים שעושים קול מתנשא להרוג!!! ״אל תעוף על עצמך לוק״ אמרתי והוא רק חייך אליי חיוך. ולא, לא החיוך היהיר והמציק שלו לשם שינוי חייך אליי חיוך גדול שחשף שיניים לבנות לבנות, דאמ איך לילד הזה יש שיניים לבנות שהוא כל הזמן מעשן ״לוק לוק״ שמעתי את קולה של ליילה כאשר ירדה במדרגות ״אני רעבה״ המשיכה כאשר הסתכלה עלינו ״מה את רוצה לאכול לייל?״ שאל לוקאס וחייך אליה חיוך אוהב ״פנקייקים!!!״ אמרה לייל בהתרגשות ״אין בעיה״ חייך אליה ״אוליביה נשארת לאכול איתנו??״ שאלה ליילה ״לא נראה לי״ אמרתי בהתנצלות. עם כמה שאני אוהבת את ליילה שהכרתי רק עכשיו. אני לא יכולה להיות בבית שלה עם האויב הכי גדול שלי, הגזמתי לא? מה זה משנה אני לא יכולה להיות בבית של לוקאס זה מוזר ״בבקשה בבקשה בבקשה תישארי לוק לוק מכין אוכל טעים טעים את חייבת לטעום״ אמרה ליילה ועשתה פאפי פייס ״תשארי אוליביה, גם ככה משעמם לי ואמא שלי תגיע רק עוד מעט״ אמרה לוקאס וגירד בעורפו. סטופ. סטופ!! לוקאס מורגן הציע לי לבוא לבית שלו??? וואו. שיא עולם. ״נו בבקשה״ המשיכה אוליביה שעל פרצופה עדיין מופיע הפאפי פייס ״בסדר, אני אשאר״ אמרתי בתבוסה. אין לי מושג למה אמרתי את זה. אין לי מושג למה הסכמתי. משהו בתוכי רצה להיות עם לוקאס באותו הבית. או שזאת סתם הנערה ההורמנלית שבי. בחיי שהילד הזה יכול בקלות לדגמן לקלווין קליין, ולעוד רשתות מובילות בעולם. אני לעומתו בחיים לא אהיה דוגמנית. ״יששש!!!״ ליילה צעקה וקטעה לי את קו המחשבה  חייכתי אליה ״טוב לייל, נקרא לך שהאוכל יהיה מוכן״ אמר לוקאס בנימה אוהבת, ליילה היננה וחזרה לחדרה בריצה ״את הולכת לעמוד שם עוד הרבה זמן?״ שאל לוקאס בגיחוך קל ורק עכשיו שמתי לב שאני עומדת בפתח הדלת ושוב פניי הפכו לאדומות בין רגע ״לא״ אמרתי בחיוך ״כנסי״ המשיך לוקאס הננתי ונכנסתי ומיד לאחר מכן סגרתי את הדלת ״אני אלך ללבוש משהו כדי שלא תתעלפי״ קרץ לוקאס ״וואי תודה לוקאס כי אם לא היית הולך הייתי מתעלפת מהיופי שלך״ אמרתי בציניות והוא צחק. לוקאס מורגן צחק פאקינג צחק ועוד ממני אף פעם לא שמעתי את לוקאס צוחק, חוץ מהבדיחות הלא מצחיקות של ליאם. ״אולי הכל בסדר?״ נשלחה הודעה בקבוצה שלי של אוון ושל אליזבת ״כן.. מצטערת שאני לא עונה לכם, הרגע גיליתי שלוקאס השכן שלי אנחנו סוג של מדברים, למעשה אני נמצאת אצלו בזה הרגע בבית והולכת להכין איתו פנקייקים לאחותו הקטנה״ רשמתי את הכל בהודעה מהירה ושלחתי לקבוצה שלנו ומיד שניהם התחברו וקראו את ההודעה״אני שומע נכון??״ רשם אוון מהר ״אתה לא שומע אתה רואה״ אמרתי מתחכמת ״לוקאס? לוקאס שלנו לוקאס?״ רשמה אליזבת ״לא לוקאס של דודה שלי מחו״ל״ רשמתי בציניות ״אה, יש לך דודה בחו״ל?״ שלחה אליזבת ״חחחחח״ הגבתי מהר ״איך הגעת לדבר עם לוקאס מורגן?״ שלח אוון מהר ״הייתי צריכה להביא משהו לשכנים החדשים ואחותו פתחה לי, סיפור ארוך מחר אני אספר הכל מבטיחה״ שלחתי מנסה לזרז את השיחה ״כדאי לך..״ שלחו אליזבת ואוון ביחד ומיד לאחר מכן ירד לוקאס עם מכנס טרנינג שחור וגופיה לבנה שהבליטה את שריריי הידיים שלו למה לעזאזל הילד הזה כל כך יפה? חשבתי לעצמי. לעזאזל אני לא צריכה להיות איתו באותו מקום אני משתגעת והופכת לנערה הורמונלית מתלהבת ״את עוזרת לי להכין את הפנקייקים, או שאת לא יודעת?״ חייך אליי לוקאס כשהוא קוטע לי את חוט המחשבה ״יודעת יותר טוב ממך״ אמרתי בחיוך ״את חושבת?״ אמר בקול מחוספס מה שגרם לגופי לרעוד. כולו סקס אפיל. ״לא חושבת... יודעת..״ אמרתי בקריצה ״רוצה להתערב על זה?״ שאל לוקאס כאשר התקרב אליי ואני התנגשתי בקיר הארור ״מה״ שאלתי מחוסרת ריכוז, לא יתכן מה שהוא עושה ״רוצה. להתערב. על. זה?״ אמר לוקאס אל עבר האוזן שלי בקול חלש שגרם לגופי לרעוד. מה הוא עושה לעזאזל ״שאני אנצח את לוקאס מורגן? חסר סיכוי״ אמרתי בסרקסטיות והוא התקרב עם פניו לפניי כאשר שפתיו נגעו לא נגעו בשפתיים שלי ״צודקת״ אמר והתרחק ממני. לעזאזל חשבתי שתנשק אותי. חמור. ״טוב בוא נתחיל״ אמרתי מחליטה להתעלם מהמקרה המוזר שקרה לנו הרגע. הוא עדיין חמור. ״אין בעיה״ אמר לוקאס בחיוך יפה. התחלנו להכין את הבלילה של הפנקייקים וכשסיימנו להכין אני יצקתי את הפנקייקים למחבת והוא הוציא את הפנקייקים מהמחבת. ״את יודעת״ אמר לוקאס שובר את השתיקה בין שינינו ״אני יודעת הכל״ אמרתי בקול מתנשא והוא חייך אליי חיוך אמיתי ״את היחידה מכל מי שאי פעם הגיעה לפה שהייתה בסדר עם אחותי״ המשיך לוקאס ״אתה מתכוון לכל הזונות שהיו בבית שלך?״ אמרתי בלי חוצפה והוא חייך אליי ״אבל למה הן לא היו בסדר איתה?״ שאלתי והפעם הייתי רצינית ״כי היא אוהבת לדבר ולדבר צוחקת על דברים שטותיים ושואלת המון אבל המון שאלות, אף אחת מהבנות שאי פעם היו פה לא גרמו ללייל לרצות לשבת איתן לארוחת ערב״ המשיך להסביר את עצמו בקול שבור ״היא ילדה מתוקה ומי שלא רצתה להכיר אותה, היא ותסלח לי על הביטוי שרמוטה״ אמרתי בחיוך ״אין אוליביה, את משהו מיוחד את.״ אמר לוקאס בחיוך, פאק, הוא החמיא לי הרגע? זאת הייתה מחמאה לא? משהו מיוחד זה תמיד מחמאה לא? כן? לא? ״יפה לך..״ אמר לוקאס בחיוך קוטע את הריב המטופש שלי עם עצמי ״מה יפה לי״ שאלתי לא מבינה ״הסומק שעל הלחיים שלך בזה הרגע״ אמר בחיוך יהיר, לעזאזל מה הוא עושה לי?!. תודה רבה אמא שהורשת לי את העור הבהיר שלך.. לא יכלת להוריש לי את  הריסים הארוכות שלך?! לא, העדפת להוריש לי את העור הבהיר שלך. אני חייבת אבל חייבת להציל את עצמי. ״יפה לך״ אמרתי מחזירה על אותו מטבע ״מה יפה לי?״ שאל ״זה״ עניתי בחיוך כאשר לקחתי מהבלילה שנותרה טיפה ומרחתי על פניו של לוקאס ״1:1״ אמרתי מחניקה צחוק והוא רק צחק ״אני בטוח שלך זה יפה יותר״ צחק לוקאס ומרח עליי גם מעט מהבלילה שנותרה ״התחלת במלחמה״ הרצין לוקאס את פניו ״לא.. רק לא זה, אתה.. אתה תצטרך להתקלח שוב!!״ ניסיתי לשכנע אותו לא למרוח עליי עוד מהבלילה שהפעם הוא לקח מהבלילה כמות עשירה של תערובת  ״אני אקח את הסיכון קופר״ אמר והתחלנו במלחמת אוכל.. יותר נכון.. מלחמת פנקייקים. ״די די״ אמרתי בתבוסה שהוא לקח את הקערה ובא לשפוך עליי בלי רחמים את כל הקערה שהייתה בה כמות נכבדת מאד של תערובת פנקייקים ״תגידי לוקאס מורגן החתיך של חיי״ אמר לי לוקאס יותר נכון סחט אותי.. ״פחחחח בחלומות שלך״ אמרתי ״אוקיי, איך שאת רוצה״ אמר ובא לשפוך עליי את הקערה ״אוקיי אוקיי לא חשוב!!! לוקאס מורגן החתיך של חיי״ אמרתי מנסה להציל את החיים שלי ״התקבל״ אמר לוקאס והוריד את הקערה על השולחן ובשניה התחלנו לצחוק ״חחחחח אוף עכשיו גם אני צריכה מקלחת, טוב אני אעזור לך לנקות וארד להתקלח״ אמרתי ״לא, תשארי לאכול, עזרת לי להכין״ אמר לוקאס ״טוב״ אמרתי בחיוך ומיד קראתי ללילה לרדת לאכול ובשניות היא הייתה למטה ״יייאי האוכל מוכ... מה זה מה קרה פה??״ שאלה ליילה בהלם ״מלחמה״ אמרנו אני ולוקאס יחד והיא התחילה לצחוק ״בטח אוליביה נצחה״ אמרה ליילה והוציאה לשון ללוקאס ״לא. אני ניצחתי והיא אמרה שאני החתיך של חייה״ התגאה בעצמו לוקאס ״באמת??״ שאלה ליילה ״באמת ניצח, לא באמת התכוונתי לזה שהוא החתיך של חיי.. כי.. הוא לא״ אמרתי בסיפוק ולוקאס החמיץ את פניו ״אם כמה שהבית מבולגן יצא לכם ממש טעים״ אמרה ליילה בפה פתוח גורמת לי וללוקאס לצחוק ״תודה״ המשיכה להגיד אחרי שבלעה כבר את הפנקייק ״בכיף״ חייכנו אליה ״אולי תבואי יותר אולי?״ שאלה ליילה. ״אני אנסה״ אמרתי, יותר נכון שיקרתי. אני לא אגיע לפה ״אנסה זה לא מספיק״ אמרה בחיוך עצוב ״היי לייל, תוכלי לרדת לקומה שלי ולבוא אליי ולשחק איתי בכל מה שאת רוצה״ אמרתי אליה בחיוך ״גם בברביות??״ שאלה ליילה ״גם בברביות״ חייכתי אליה ״יש״ אמרה. אחרי שעה ארוכה של נקיונות מהצד שלי ומהצד של לוקאס נפרדתי לשלום מלוקאס ומליילה וירדתי חזרה לבית שלי ״מה זה??? מה קרה??  מלחמה??״ שאלה אמא שלי כאשר נכנסתי בדלת הבית ״סוג של..״ מילמלתי ״זה עם השכן??״ שאלה אמא שלי בסקרנות ״כן. זה עם השכן.״ אמרתי מיואשת רק רוצה להיכנס למקלחת וללכת לישון ״הוא באמת חתיך כמו שאמרו??״ אמא  שלי שאלה בהרמת גבה ואני רק גילגלתי את עיניי ״אני לא הולכת לענות לך על זה אמא״ אמרתי בחיוך ״נו בחייך אוליביוש״ אמרה אמא שלי ״לא.״ אמרתי ״אני אמא שלך מגיע לי לדעת דברים נו???״ שאלה אמא שלי. לפעמים אני מרגישה שהיא כמו אחותי הקטנה והמציקה ״אני עונה לך על זה ואת לא שואלת שאלות מציקות יותר?״ שאלתי ״כן כן!!״ אמרה אמא שלי ״מאד״ אמרתי ונכנסתי לחדר שלי ״מה זה מאד?? מאד חתיך??״ שאלה אמא שלי כאשר היא נכנסת לחדר שלי אחרי ״אמרת שתפסיקי עם השאלות המציקות״ אמרתי בציחקוק ונכנסתי למקלחת יכולתי לראות את החיוך הגדול שהתנוסס על פניה ומיד לפני שהיא יצאה מחדרי אמרה ״לפחות השתוללתם״ אמרה אמא שלי בהרמת גבה ״אמאאאא״ אמרתי ופניי הפכו לסמוקות בין רגע והיא רק צחקה ויצאה מחדרי.
כאשר סיימתי את המקלחת הלכתי למחשב ועל הצג של המחשב התנוססה ההודעה: