האם אני באמת מכיר/ה אותך?/ סיפור אהבה

פרק 11

פרק 11 ❣
מנקודת מבט אוליביה:
לעזאזל איתו מילמלתי כמעט ולעצמי
המשמרת הזאת תעבור סיוט ״מותק״ שמעתי קול של גבר מבוגר. נו באמת שוב הגברים האלה? איך אני אמורה להישאר במקום עבודה הזה אם הבנים פה חושבים רק על איך לדפוק ״כן?״ שאלתי כאשר ניגבתי בפעם המיליון שלי להיום את הדלפק ״וודקה, האורגינל״ אמר בקריצה הרשתי לעצמי לגלגל עיניים והבאתי את הכוס המלאה במשקה המשכר עד כאב שהוא רצה ״אז בת כמה את?״ שאל בחיוך ״לא עניינך״ אמרתי בחיוך וגלגלתי עיניים ״את יודעת עצם העובדה שאת ברמנית אמורה להגיד לך שאת אמורה לעשות כל דבר שהקליינט רוצה״ אמר בשיא חוצפתו וכאשר באתי ללכת הוא שלח את ידו אל עבר מרפק ידי ומשך אותי בחזרה אליו ״אז כשהקליינט שואל בת כמה את, את תעני בת כמה את״ אמר בכעס וגרם לגופי לקפוא ״16״ עניתי במילמול ״יפה, את רואה ככה טוב לשנינו לא?״ שאל והעלה את ידו אל עבר הכתף שלי שאני נושמת נשימות כבדות מחכה שמישהו או משהו יושיע אותי ״לא״ עזרתי אומץ והוא בתגובה התעצבן ״אז יש לך חבר?״ אמר כאשר הוא נינוח שוב ״כ..כן״ גימגמתי לעזאזל עם הגימגום הזה ״יהיה לו קשה אם אני אקח אותך ללילה נכון?״ שאל בקריצה גורם לגופי לרתוח ״יהיה לך מאד קשה הלילה אם לא תעזוב אותה״ שמעתי את לוקאס מאחורי. המושיע הגיע ״למה מה תעשה לי?״ שאל ״אתה באמת רוצה לראות מה אני אעשה לך?״ צעק לעברו לוקאס כאשר מושך את ידי מהיד המגעילה של הגבר שעמד מולי וידי שכרגע קיבלה את החום של לוקאס נרגעה. ״חחחחחחחחחחח״ צחק הגבר גרם לגופו של לוקאס לרתוח ״אני נשבע לך שאם תבוא לפה שוב אתה לא תראה יותר אף אחד״ אמר לוקאס כאשר מושך אותו מחולצתו וכמעט חונק אותו ״עכשיו אתה תגיד יפה יפה סליחה ותלך מפה לאלף עזאזל ברור?״ אמר לוקאס בקול תוקפני ״כוסאמא של המקום הזה״ אמר הגבר וירק על הריצפה כאשר קורץ לי והולך לדרכו ומיד לוקאס שם את ידו על היד שלי ״תעזוב אותי מפגר״ אמרתי בכעס וחילצתי את ידי מידו כעסתי עליו כעסתי עליו בעיקר בגלל שהוא פגע בי, הוא התנשק איתי פעמיים ורק אחרי זה נזכר להגיד לי שזה היה סתם גם אני בן אדם ואם כמה שפחדתי לפתח רגשות לנכה ריגשית הזה, הלב שלי לא מקשיב לי וכרגע אני זאת שנשברת ומקבלת זרם חשמלי כל רגע שהוא נוגע בי ״מה את רצינית?״ שאל לוקאס בקול האדיש שלו ״הסתדרתי מעולה גם בלעדיך״ צעקתי עליו, כאשר שמתי לב שרק שנינו נשארנו וכל המקום ריק, השעה הייתה 10 בלילה והיינו צריכים לסגור את המקום, ובגלל ששנינו על המזל שלי נשארים אחרונים כי זאת משמרת ערב אנחנו צריכים לסגור את המקום ״בטח ראיתי איך הסתדרת בלעדי״ אמר לוקאס בקול מזלזל ״הסתדרתי מעולה לא כולם צריכים אותך לוקאס!!״ צעקתי עליו מוציאה את כל העצבים שהיו לי בגוף עליו ״אם לא הייתי בא אני בכלל לא יכול לתאר מה היה קורה לך!!״ צעק עליי לוקאס חזרה, לרגע שכחתי עד כמה הפתיל שלו קצר ״היה עדיף שהוא יקח אותי מאשר אתה״ צעקתי עליו ״את לא אמיתית אוליביה״ אמר לוקאס בסרקסטיות ״יותר ממך זה בטוח״ צעקתי עליו חזרה ״מה עובר עלייך??״ שאל הפעם בעצבים. ״לוקאס פשוט עזוב אותי בבקשה״ אמרתי לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לעבר הבית. יופי השעה 22:30 ואני צריכה ללכת לבד, אל תשפטו אותי המקום הזה מפחיד בשעות האלה ״את כל כך לא הולכת לבד״ צעק לעברי לוקאס ״אתה רוצה לראות?״ שאלתי בסרקסטיות ויצאתי מדלת החנות כאשר הוא מאחורי עם האופנוע שלו ״תעלי עכשיו אוליביה״ אמר לוקאס מתקדם באיטיות עם האופנוע שלו לעברי ״אני מסתדרת מעולה לבד״ אמרתי ואיגרפתי את ידיי ״בפעם האחרונה שהיית לבד גבר בן 50 כמעט אנס אותך״ אמר בעוקצניות, ״הוא לא היה בן 50״ אמרתי ממשיכה להתעלם וממשיכה ללכת בקצב שלי ״אוליביה עכשיו את עולה לאופנוע״ אמר לוקאס בעצבים, ״באמת?לא נראה לי״ אמרתי בחיוך ציני והתקדמתי, הוא עצר את האופנוע שלו וירד ממנו כאשר הוא נגע בכף ידי. לעזאזל שוב הזרם הזה שקורה לי כשאנחנו נמצאים בכל מגע שהוא, ״אם את לא תבואי לבד אני אקח אותך״ אמר לוקאס והרים אותי על כתפו כאילו אני שק תפוחי אדמה ״תעזוב אותי מטורף, עכשיו מי האנס??״ צעקתי עליו חובטת בגבו והוא רק צחק את הצחוק הממכר שלו, לעזאזל עם זה, הצחוק שלו פשוט ממכר. אי אפשר שלא לצחוק מהצחוק הזה ״אמרת שאת מסתדרת לבד נגד אנסים לא?״ המשיך לצחוק "אני כן בטח שאני כן״ אמרתי לו והמשכתי לחבוט בגבו ״לא..לא נראה לי״ אמר לוקאס בצחוק והעלה אותי על האופנוע ״אתה פדופיל״ אמרתי ושילבתי את ידיי ״קדימה אוליביה שימי את הידיים שלך על הגב שלי אני צריך הביתה״ אמר בחוסר סבלנות כאילו לפני רגע לא צחקנו ״אוקיי״ אמרתי מגלגלת את עייני ושמה את ידי על גבו התחתון ״את לא צריכה לפחד אוליב..״ אמר לוקאס ״אוליב..״ מילמלתי אף אחד לא יכול לדעת איזה הרגשה מספקת הייתה לי בגוף כשרק אמר את השם שלי ״אני לא אתן לשום דבר רע לקרות לך״ אמר ויכולתי להרגיש את החיוך שלו ״אוקיי״ אמרתי.
ללא ספק הילד הזה נותן לי להרגיש שרויה בביטחון הנסיעה עברה מהר ובלי דיבורים כשהוא עצר את האופנוע הוא חייך אליי וחייכתי אליו חזרה ״לא כזה נורא אה?״ שאל בחיוך ״כזה נורא לא, אבל איתך זה כן היה נורא״ אמרתי בחיוך ״מצחיקה״ אמר בחיוך ״כל כך הרבה בנות היו מתות להתחלף איתך עכשיו״ אמר לוקאס בחיוך יהיר גורם לי לגלגל עיניים ולחייך חיוך צדדי ״חבל שאני לא כל הבנות האלה״ אמרתי ולרגע ליבי נצבט שידעתי שמחר זאת תהיה אחרת ושמחר הרבה בנות יתפסו את המקום שאני רוצה להיות בו, ליד לוקאס. אבל אסור לי, אני צריכה לחשוב על בנים אחרים ולשכוח ממנו הוא בעצמו אמר שזה כלום בשבילו ״באמת חבל..״ מילמל כמעט ולעצמו ״ביי לוקאס״ אמרתי לו כאשר המעלית הגיעה לקומה שלי ״ביי אוליב״ אמר בחיוך והמעלית נסגרה ״אולי״ חייך אליי קמרון שנכנסתי בדלת הבית שלי ״מה קורה?״ שאלתי אותו ״אני צריך לדבר איתך״ אמר קמרון וגירד את ראשו ״אין בעיה ילדון״ אמרתי ״אני רק אוציא את מילקה לטיול וכשאני אחזור אני אבוא לשמוע את הסיפור שלך״ קרצתי לעברו ״אוקיי״ חייך ״מילקוש״ אמרתי והיא באה בנביחות קטנות ״סיבוב?״ חייכתי אליה שואלת את השאלה הרגילה שלי והיא נבחה לי ככן ״קמ אתה תהיה בסדר?״ שאלתי כאשר הבחנתי שההורים שלי לא בבית, כנראה יצאו למחזה הזה שאמא שלי חפרה לאבא שלי עליו ״כן אולי את עוד חמש דקות חוזרת גם ככה״ אמר קמרון וגילגל את עיניו ״אוקיי אוקיי ילדון, אם תצטרך משהו תתקשר ברור?״ שאלתי באצבע מזהירה ״ברור, ודיי לקרוא לי ילדון כבר אוף״ אמר קמרון משלב את ידיו ונהיה לרגע עצבני ״תמיד כיף להציק לך״ קרצתי לעברו ״כן שמענו עלייך״ גילגל את עיניו ואני רק חייכתי.
ירדתי למטה ונעצרתי בגינה שממול הבית שלי, הגינה הייתה שקטה מלבד כמה זוגות שישבו מחובקים מסתכלים על האופק ומדברים, לרגע נאכלתי קינאה שלי אין את החצי הזה שמשלים אותי. התיישבתי ונתתי למילקה לעשות את הצרכים שלה כאשר התראה היבבה לי בטלפון, ההתראה הייתה מהאתר שהכרתי את אדם ועניין אותי מאד מה הוא שלח, מיד חיוך עטף את פניי ונכנסתי לשיחה