האם אני באמת מכיר/ה אותך?/ סיפור אהבה

פרק 9

טוב אז היי בנות, מצטערת שלא העליתי הרבה זמן, הייתי בגרמניה שמונה ימים ובקושי היה לי זמן, הפרק הזה לדעתי לא מעניין אבל הוא חשוב לפרקים הבאים. מקווה שתהנו, ישתגעו שמלודי ואדם חזרו לסיפור 😏😏
אוהבת אתכן ממש ותודה לכולכן!! ❤️❤️❤️

מנקודת מבט אוליביה:
קמתי באיטיות כאשר אני רואה חדר לא מוכר, נחטפתי??? העלתי את עצמי לגמרי וכאב ראש עז היה בראשי ״פאק״ מילמלתי כאובה
״קחי״ שמעתי את קולו הקר של.. לוקאס?? ״אהה״ צרחה נשמטה מפי. אני נמצאת בחדר של לוקאס עם חולצה שגדולה עליי בכמה מידות. זה נשמע לי אפילו גרוע יותר מאשר שיחטפו אותי ״סתמי את תאירי את כולם״ אמר לוקאס בחיוך שובה. האנגאובר, אני לא זוכרת שום דבר, אפילו.. אפילו לא מעט.
״מה אני עושה פה לוקאס?״ שאלתי מתעלמת מהאמירה שאמר ״שכבנו??״ שאלתי את לוקאס לפני שהצליח להוציא מילה מהפה שלו ״מה? לא!! השתגעת אוליביה??״ שאל משתגע גם הוא ״אז מה אני עושה פה״ שאלתי ועכשיו כבר קמתי מהמיטה סחרחורת תקפה את גופי ולוקאס מיהר להחזיק אותי שאני לא אפול ואושיב אותי על המיטה שכנראה הייתה שלו ״היית שכורה מהתחת״ אמר הפעם בקול קר, כבר אמרתי שהילד הזה מוזר? ״זה אומר שאתה צריך לחטוף אותי?? בטח אליזבת ואוון מחפשים אחריי ויותר נורא בטח אמא שלי מחפשת אחריי, איך בכלל החלפתי בגדים?? אתה החלפת לי בגדים?? למה אני לעזאזל לא זוכרת כלום?!!״ אמרתי נלחצת טיפה יותר הפעם, לכו תדעו אולי הוא סתם שיקר לי ובאמת שכבנו? ״אוליביה״ אמר לוקאס מחזיק אותי אך אני המשכתי בשלי ״אוליב״ אמר, פעם ראשונה בחיים שלי שמישהו קורא לי אוליב זה הרגיש לי משמח בעיקר בגלל שזה בא ממנו,בעצם מה אכפת לי?? ״אוליב, תסתכלי עליי״ אמר הפעם בקול מרגיע יותר והרשתי לעצמי להיבלע בתוך עיניו שנכון לעכשיו נראו כחולות כמו הים באמצע סערה ״מה את זוכרת?״ שאל הפעם מלטף את פניי שגרמו לי לשיכרון חושים לעזאזל איתו ״רק שחברה שלך עיצבנה אותי והורדתי את הבגדים כשאני נשארת רק בבגד ים, אלוהים איזה פדיחות״ אמרתי ״אלף זה ממש לא פדיחות יש לך את הגוף הכי יפה בשכבה המזדיינת הזאת, שאני נשבע שאם אולי לא היינו כאילו שונאים אחד את השניה את כבר היית בתוך המיטה שלי״ אמר לוקאס בחיוך ״מי אמר שבכאילו?״ קרצתי אליו ״אוי אוליב כולם יודעים שאת מאוהבת בי נואשות בסתר״ אמר בחיוך גורם לי לצחוק ״אם זה מה שיעשה לך טוב, אז בסדר״ אמרתי בחיוך והוא צחק ופאק הצחוק שלו זה הדבר הכי יפה ששמעתי בחיי טוב, אחרי הקול של טיילור וגסטין ואמ גייסון, סתמי כבר אמר לי התת מודע שלי גורם לי לנער את ראשי ״את זוכרת עוד משהו חוץ מזה?״ שאל לוקאס נוגע בשיערי גורם לי לשקוע שוב בהרגשה הממכרת שזורמת לי בחלקי התחתון, אני בספק אם הוא יודע כמה המגע שלו משפיע עליי, אני בספק בכלל אם אני ידעתי עד כמה המגע שלו משפיע עליי ״לא.. שום דבר..״ אמרתי באמת מנסה להיזכר ״זה בסדר אוליב, זה בסדר. זה קורה, שתית יותר מדי חברים שלך יודעים שאת אצלי ואמא שלך חושבת שאת אצל אליזבת״ אמר לוקאס גורם לי לצחוק ״מה את צוחקת?״ שאל מתחיל לצחוק גם הוא, ״אני בהלם שאוון הסכים לך לקחת אותי הביתה״ אמרתי בחיוך, ״את רואה? אפילו הוא אוהב אותי״ קרץ אלי לוקאס ״אבל היי, דיברתי אליו יפה הפעם, אחלה גבר החבר הזה שלך״ אמר בחיוך גורם לי לצחוק חזק יותר, הסיטואציה שאוון ולוקאס מדברים, בלי השמות גנאי שלוקאס אוהב להגיד לאוון, גורמת לי לחשוב שזה חלום מפגר ״אני יודעת״ אמרתי בחיוך חושבת על אוון ״מה את יודעת? שכולם אוהבים אותי?״ שאל בציחקוק ״לא אידיוט, שאוון אחלה גבר״ אמרתי צוחקת ״בקיצור אוליב, הכל בסדר, לא עשינו כלום אני נשבע לך!״ אמר לוקאס ״כלום כלום?״ שאלתי ״רק רצית שאני אחליף לך בגדים אבל לא הסתכלתי מבטיח״ אמר מרים את ידיו כחף מפשע,״אוי אלוהים״ אמרתי וידעתי שבזה רגע אני אדומה כמו עגבניה ״וזהו?״ שאלתי מקווה שבאמת זהו ״כן..״ אמר לוקאס כאילו מסתיר משהו אבל לא יחסתי לזה חשיבות ״עכשיו אוליב תקחי את הכדור ואת המים כדי שתרגישי טוב יותר ונכין ארוחת בוקר יחד״ אמר לוקאס וחייכתי ״מה את מחייכת?״ שאל ״סתם אוליב, אף אחד לא קורא לי ככה, כולם קוראים לי אולי, אוליביה, אוליביוש, אף אחד לא קורא לי אוליב אפילו לא המשפחה שלי״ אמרתי בחיוך ״מגיע לך שם מיוחד״ אמר בחיוך ״וזה כי..?״ שאלתי ״כי את מיוחדת בשבילי, אולי זה לא מיוחד, אוליב זה רק שלי ורק שלי״ אמר לוקאס בחיוך מסתכל אל תוך עייני, הוא כל כך חמוד, לעזאזל זה לוקאס מה חמוד מה, שכחת את כל הדברים הנוראים שהוא עשה לך מתחילת החיים שלך בערך?? צעק לעברי תת המודע שלי ״את לוקחת?״ שאל והיננתי לקחתי את הכדור וכמה דקות אחרי הרגשתי טוב יותר, ״יאללה אוליב אוכל״ אמר לוקאס ״אתה גרוע באוכל״ אמרתי מזייפת קול נגעל ״היי אני לא״ אמר מזייף פניי נעלב ״טוב.. אולי לא״ אמרתי וירדנו למטה ״אז מה הפרינססה רוצה?״ שאל בחיוך ״את האמת שבא לי הומלט״ אמרתי בחיוך ״חחחחח אוקיי בואי נתחיל להכין, רק אוליביה״ אמר רציני, ולרגע פחדתי שהוא יגרש אותי מהבית ״כן?״ שאלתי אותו ״זה לא שאני לא אוהב שהתחת שלך מבצבץ מהחולצה הארוכה והמכופתרת שהבאתי לך אבל אני חושבת שאם את תביני שהנוף מפה יפה מאד, את תהרגי אותי, אז לכי להחליף״ צחק לוקאס גורם לי להסמיק שוב בפעם השניה להיום. לעזאזל איתו. ולעזאזל עם העור הבהיר מדי שלי ״לוקאס!!״ צעקתי עליו ״מה? אני רק שומר עלייך..״ אמר לוקאס גורם לי לצחוק ואז.. בבום זה קרה. חזרו אליי חלקים מאותו הלילה הקסום שהיה לי, לנו לפני, נזכרת שלפני זה שאלתי אותו אם הוא שונא אותי, או משהו בסגנון, אני באמת לא זוכרת, אני זוכרת שביקשתי ממנו שיכפתר לי את החולצה ואותה התחושה של הזרמים הארוכים בחלקי התחתון חזרו לגופי רק מעצם המחשבה על מה שקרה, ואז.. ואז זה קרה ״אני לא שונא אותך אוליביה, זאת אומרת שנאתי אותך, אבל עכשיו, עכשיו אני כבר מתחיל לפחד שאני מרגיש אלייך משהו״ אותו המשפט חדר לראשי במשך דקות ארוכות,  סחרחורת נהייתה בגופי ולוקאס מהיר לתפוס אותי ״הכל בסדר?״ שאל במעורפל כך שבקושי שמעתי אותו ״אני לא אמורה לאהוב אותך פשוט לא. אתה לא מגיע לי אתה דופק כל יום בת אחרת, אתה בחיים אבל בחיים לא תשמור עליי, אני לא הייתי אמורה להרגיש שום דבר מהנשיקה הזאת״ נזכרתי במשפט שאני אמרתי לו ואז כבר לוקאס הושיב אותי על הכיסא הקרוב ביותר ״למה אחרי הנשיקה הזאת אני מרגישה כל כך לא טוב מאין פרפרים בבטן, למה, למה לעזאזל אני כל כך מפחדת שאני אתאהב בך?״ עוד פלשבק הגיע אליי והסחרחורת רק גברה ״אוליב, דברי אליי בבקשה״ אמר לוקאס כנראה נלחץ, לא יכולתי לדבר הסחורחורת גברה וחשבתי שאני עומדת  למות. סתם לא. אבל חשבתי לפחות שאני אתעלף ״לעזאזל עם זה״ נזכרתי במשפט שאמר לי ופתאום. בלי התראה מוקדמת. הוא טרק את שפתיו על שפתיי. לעזאזל. התנשקתי עם לוקאס מורגן. שוב פעם. אמרתי שאני מפחדת להתאהב בו. הוא אמר לי שהוא מפחד שהוא מרגיש אליי משהו. מה לעזאזל קורה פה?. אולי אז לא הייתי הכי ערנית. אבל זה שאמרתי שהוא יפגע בי, שהוא לא ישמור עליי ושאני אשבר ממנו היה נכון. רציני היה כבר עדיף שאיזה חוטף יחטוף אותי..  ״אני צריכה ללכת״ אמרתי אחרי שהתעשתי על עצמי, למרות שהסחרחורת רק גברה. ״מה? את לא יכולה ללכת את יכולה להתעלף״ אמר לוקאס ״כן.. אבל נזכרתי ש.. שאח שלי הקטן.. שאני צריכה לשמור על קמרון״ אמרתי את השקר הראשון שעלה לי לראש, ״הוא למטה, נקרא לו לפה ונשמור עליו יחד״ אמר לוקאס ממשיך לנסות לשכנע אותי ״לא בא לי לוקאס! אני רוצה הביתה עכשיו!״ אמרתי בקול חזק ״את יודעת מה?! כוסאמק תחזרי הביתה ולא אכפת לי אם תתעלפי״ אמר בעצבים ופתח לי את דלת הבית, הפרצי זעם שלו זה משהו. דמעות יבשות כיסו את עיניו, באמת לא אכפת לו אם אני אתעלף?, אז למה הוא אמר שהוא מפחד להרגיש אליי משהו ״קמתי מהכסא וסחרחורת תקפה את ראשי שוב יצאתי מהדלת כאשר אני רואה את לוקאס עוקב אחרי בעיניו  ונפלתי על הרציפה. לעזאזל עם האנגאוברים האלה בחיים שלי לא שותה יותר ״טוב זה מספיק״ אמר לוקאס או יותר נכון צעק הוא הרים אותי על ידיו כאילו הוא נושא את הכלה שלו. ואני חשבתי לרגע, איך הילד הזה שדואג ועוזר לי פה. הוא ילד שונה כשהוא נמצא עם החברים שלו. איך יכול להיות שלוקאס יכול להיות דואג ועוזר מצד אחד ומהצד השני בלתי נסבל ״למה אתה דואג לי כל כך, אתה אמור לשנוא אותי לא?״ שאלתי כאשר אני מחזיקה את עורפו חזק מפחדת לפול. ״נו בחייך אוליב, את כבר נזכרת האתמול״ אמר לוקאס בשקט כאשר השכיב אותי על מיטתו וליטף את פניי ״איך אתה יודע?״ שאלתי ״אני סתם נראה לך מפגר״ ציחקק לוקאס ואני לא יכולתי שלא לחייך מהצחוק המושלם שלו ״נו עכשיו רציני״ אמרתי מחניקה צחוק ״שנים של שתיה עד שאני יודע את כל התסמינים של האנגובר בפרטי פרטים. שלב אחרי שלב.״ אמר בחיוך וחייכתי אליו ״הסחרחורת שתקפה אותך, זה סחרחורת של זיכרון, את בטח זוכרת עכשיו חלקים קצרים מאתמול, רוצה להסביר לי מה את זוכרת?״ שאל כאשר ממשיך ללטף את פניי ״שהתנשקנו״ אמרתי והוא ישר הוריד את ידיו מפני ״שאמרתי לך שאני מפחדת לאהוב אותך, ואותו הדבר אתה אמרת לגבי״ המשכתי והוא הוריד את ראשו ״בקשר לזה אוליביה, זה היה סתם כי שנינו היינו שיכורים״ אמר, הוא רציני? נו זה היה ברור שהוא לא באמת התכוון לזה ״כן צודק״ אמרתי לו מורידה את פניי. ״עדיף שנשכח מהנשיקה הזאת כי היא לא הייתה אמיתית, לפחות לא לי״ המשיך לוקאס גורם לכאב חד בחזה שלי ״גם לי לא, כשחושבים על זה אני באמת צריכה ללכת לשמור על קמ, אני אלך עכשיו״ אמרתי קמתי ממיטתו מרגישה כאב חד בראש אבל מעדיפה להמשיך ״נו בחייך אוליביה תשארי פה״ אמר לוקאס ״לא. אני בסדר״ אמרתי ממשיכה להתקדם לכיוון הדלת והוא כבר הפסיק לנסות לשכנע אותי כנראה התייאש ירדתי במעלית לבית שלי וחשבתי אם כדאי לי להיכנס ושאמא שלי תחטוף שבץ או לדבר עם אליזבת שתבוא לקחת אותי אליה, העדפתי להתקשר לאליזבת שלא ענתה לי ״הלו״ אמרה אליזבת ישנונית מתמיד ״הערתי אותך?״ שאלתי ״כן.. טיפה, איך את?״ שאלה ״אני.. אני.. בס..בסדר״ אמרתי ופה התחלתי לבכות. אין לי מושג למה וממה אבל פשוט בכיתי אם זה מהדחיה של לוקאס עליי או אם מדברים אחרים. ״איפה את??״ שאלה אליזבת צלולה מתמיד ״בבית עוד לא נכנסתי, את יכולה לבוא לקחת אותי?״ שאלתי ״כן אני בדרך״ אמרה ואחרי כמה דקות שמעתי צפירה של כנראה מונית. עם כל הכבוד אנחנו כולה בנות 16 איפה אנחנו ואיפה רישיון נהיגה ירדתי למטה ובכל הדרך אל ביתה של אליזבת שלא לקחה יותר מחמש דקות בכיתי. ״מה קרה אולי?״ שאלה אליזבת כאשר עלינו לחדרה ״אני אוכל לספר לך אחרי שאני אכנס למקלחת?״ שאלתי ״כן ברור״ אמרה נכנסתי למקלחת מוציאה מעצמי את כל הבוקר המסריח הזה ואת הריח המושלם של לוקאס כשיצאתי הרגשתי טוב יותר, אליזבת הביאה לי בגדים התלבשתי ״בקשר לזה אוליביה, זה היה סתם כי שנינו היינו שיכורים״ נזכרתי במשפט שאמר לי ושוב פעם דמעות צרבו את פניי ״עכשיו אולי, רוצה לספר לי מה קרה?״ שאלה אליזבת מלטפת את גבי ומסתכלת עליי במבטה המנחם. סיפרתי לה הכל. מהרגע שקמתי בבוקר והיה לי את הבוקר הכי מושלם איתו, שנזכרתי בזה שהתנשקנו יום לפני ואמרנו שאנחנו מפחדים לאהוב אחד את השניה עד הרגע שבו לוקאס אמר שזה היה סתם כי שנינו היו שיכורים ושהוא לא מרגיש אליי דבר. ״מפגר פחדן דפוק״ אמרה אליזבת מתעצבנת גורמת לי לצחוק, ״עזבי את האידיוט הזה, נראה סרט ונאכל גלידה ונשכח מכל הבנים בעולם״ אמרה אליזבת ״אם כבר מדברים על בנים, איך היה עם ליאם?״ שאלתי בהרמת גבה ״היה טוב עד הרגע שהוא הלך לאחת מהבנות הכוסיות שיש לנו בבית ספר ונמרח לה על החיים, הוא טען שזה סתם כי הוא שיכור אבל אני מסננת אותו ככה שכל הבנים בעולם הם מפגרים וחסרי התחשבות״ אמרה ושילבה את ידיה ״בנים זה עם מפגר.״ אמרתי ולקחת ביס מהגלידת בן אנד גריס הטעימה שאכלנו ״שלום בנות״ אמר אוון כאשר נכנס בדלת חדרה של אליזבת ואנחנו כתגובה לקחנו כריות וזרקנו עליו ״לך הביתה זה ערב רק של בנות״ אמרתי ״כן בנים לא צריכים להיות בערב הזה״ המשיכה אליזבת ״וואו יא שתי זקנות ממורמרות, אני לא כמו כולם אני יותר טוב מכל גבר שתכירו בחיים שלכם״ אמר אוון מחייך ואנחנו כתגובה זרקנו עליו את הבובות שאליזבת אוהבת ״עוף מפה״ אמרנו והוא לא הקשיב ורק בא למיטה של אליזבת והתיישב בין שתינו שאנחנו מרביצות לו ״אלוהים אני צריך להפסיק להיות ידיד של בנות ממורמרות ולהתחיל לחפש לי חברים חדשים״ אמר כאשר אנחנו עדיין מכות אותו ״אתה מוזמן ללכת״ אמרנו בצעקה והוא רק צחק ״נו, מה קרה?״ שאל ואנחנו אחרי כמה דקות הספקנו לספר לו את הקטע המסריח שלוקאס עשה ואת הקטע המפגר שליאם עשה ״צודקות, אנחנו באמת עם חרא״ אמר אוון ולקח ביס מהגלידה שאכלתי ״וזה למה אני צריך להיות פה כדי להביא לכם חוויה מתקנת כי אני אחלה גבר״ אמר אוון והרים את הגבות ואנחנו רק צחקנו ״אז איזה סרט רואים?״ שאלה אליזבת ״רק לא קומדיה רומנטית״ ענינו אני ואוון ״אוף״ אמרה ושילבה את ידיה ״אימה?״ שאלתי ״אימה״ ענו לי שניהם והתחילו לצחוק. שמתי את יום שישי ה13 והחלנו לראות.