Lola Payne | Liam Payne

21

נקודת מבט לולה.

ביום למחרת פשוט התעלמתי ממה שקרה. ניסיתי להדחיק את זה, ולשכוח את זה. אבל, איך זה שזה קורה דווקא לי? אחרי הכל, דווקא לי?

ליאם סירב שאני ארד, בגלל שאמר שיש לי קצת חום. התחלתי לאכול לאט לאט את האוכל שליאם הביא לי, ואחרי זמן מה נשמעה דפיקה על הדלת. ״זה לואי,״ נשמע מבעד לדלת.

״תכנס,״ אמרתי, מניחה את המגש על השולחן. ״היי, איך את?״ הוא שאל אחרי שנכנס. ״אני בסדר, תודה.״ עניתי בחיוך. ״אנחנו יכולים לדבר, או שאת מעדיפה-״ קטעתי אותו. ״-זה בסדר, שב. אני יכולה לעזור במשהו?״ שאלתי.

״טוב, רציתי להגיד את זה כבר בכמה הימים האחרונים. אז, אני פשוט אגיד את זה,״ הוא אמר. ״אני מחבב אותך לולה, מאוד מחבב.״ הוא אמר, ולפני שהספקתי להגיב, הוא נשען אליי, ושפתיו התנגשו בשלי.

בשנייה הראשונה לא הגבתי, ולאחר מכן התנתקתי מיד. ״לואי, אני,״ מלמלתי בהלם. ״אני מצטערת. אני, מחבבת אותך מאוד, אבל לא ככה. אני חושבת שאני,״ מלמלתי את החלק האחרון לעצמי.

״שאת מה?״ הוא שאל, מבולבל. ״אני חושבת שיש לי רגשות לליאם. אני מצטערת.״ אמרתי את מה שניסיתי להכחיש כל הזמן הזה. זאת האמת. יש לי רגשות לליאם.

נקודת מבט ליאם.

התקרבתי לחדר של לולה, וראיתי שהדלת שלה פתוחה. עיניי נפערו כשראיתי את לואי, ולולה, מתנשקים.

מה לעזאזל?! הם, הם ביחד? ממתי?! למה? מליון שאלות עלו לראשי, והרגשתי את הדם שלי מתחמם יותר ויותר, ופשוט הלכתי משם. הלכתי לפני שאני אאבד את השליטה על עצמי.

אני אוהב אותה. הבנתי את זה היום, כשקרה מה שקרה. אני אוהב אותה. היא ולואי ביחד. אני לא מאמין שזה קורה לי שוב. אני פשוט, ירדתי במדרגות, רואה את הארי מסתכל עליי. ״ליאם, אתה בסדר?״ הוא שאל מבולבל. לא עניתי לו, ויצאתי מהבית בטריקת דלת רועשת.

לקחתי את המכונית ונסעתי. נסעתי, לא יודע לאן נסעתי. הגעתי לבר באמצע הדרך. נכנסתי לבר, מהר מאוד התיישבתי בבר עצמו, מבקש כמה כוסות של משקה, לא משנה איזה.

אחרי כמה משקאות כבר הרגשתי מסוחרר לגמרי. ״היי בונבון,״ (-בונבון איכס אני מתה אמלה סליחה) שמעתי קול של בחורה, הסתובבתי, וראיתי בחורה בלונדינית, לבושה בלבוש מינימלי שבקושי מחסה אותה.

ובכל פעם השסתכלתי על הפרצוף שלה, ראיתי את לולה. ״אתה נראה אחד שצריך זיון,״ היא אמרה ומשכה אותי. ״לא פה,״ אמרתי, ומשכתי אותה אל המכונית שלי.

הרגשתי מסוחרר לגמרי, ובמזל, לא עשיתי תאונה, והגענו בשלום. ״זה הבית שלך? וואו,״ היא אמרה בקול של פרחה. השעה הייתה 3 לפנות בבוקר, אני לא מאמין שמישהו ער, ובנוסף הרוב לא בבית.

זאין אצל פרי, נייל נסע אל ההורים שלו, הארי נסע לאחותו, ורק לואי ולולה בבית. לואי ולולה. לבד. ביחד.

במהירות משכתי אותה אל תוך הבית, ועלינו את החדר שלי. ״וואו, ילד עשיר.״ היא אמרה בצחקוק. מבלי לומר כלום, התחלתי להפשיט אותה, והיא הפשיטה אותי. משם, הדברים התגלגלו.

נקודת מבט לולה.

התעוררתי מקולות שנשמעו. יצאתי מהחדר, הולכת אל הקולות, וכאשר הבחנתי מה הקולות, כמעט והתחלתי לצחוק. עצרתי ליד החדר שממנו בקעו הקולות.

ליאם? החדר של ליאם?

פתחתי מעט את הדלת, עיניי נפערות והרגשתי שהלב שלי עוד רגע יוצא מהמקום, הרגשתי את הדמעות שלי עולות. עזבתי את הדלת פתוחה, רצה בחזרה לחדר שלי, איבדתי את העשתונות.

פתחתי את תיק הגב הישן שלי ולקחתי מספר בגדים ובגדים תחתוניים, השארתי את הטלפון והכל בחדר, ויצאתי. במהירות ירדתי במדרגות, מנסה להפסיק את הבכי שלי כדי שלא ישמעו, וכאשר יצאתי מהבית, הרשתי לעצמי להתפרק.

הלכתי ברחובות עם התיק שלי, בוכה, לא יודעת אפילו איפה זה ימין ושמאל. המשכתי ללכת. הלכתי, והלכתי, והלכתי. הרגליים שלי, כל הגוף שלי כאב.

למזלי, יש לי את הכסף שנשאר לי מהיום ההוא, שהלכתי עם פרי. הרמתי את מבטי, וראיתי בהמשך הרחוב שלט שכתוב עליו 'אכסניית הצדף', ומיהרתי ללכת לשם.

למזלי, הייתה מישהי בקבלה. ״שלום, כמה עולה ללילה?״ שאלתי, הקול שלי עדיין היה רועד. ״כמה יש לך, וכמה זמן את צריכה להישאר?״ היא שאלה, דאגה ואימפתיה נשמעו בקולה.

״יש לי בסך הכל 70 פאונד.״ אמרתי. ״אני אקח ממך 10 פאונד ללילה.״ היא אמרה בחיוך מנחם. ״תודה רבה.״ מלמלתי. ״שם?״ היא שאלה. בלעתי את רוקי לפני שאמרתי: ״לולה המסוורת׳ פי- רק המסוורת׳.״ עניתי. ״קחי, חדר מספר 185, קומה 2.״ היא אמרה. הודתי לה שוב, והלכתי אל המעלית.

כשנכנסתי למעלית, הרשתי לעצמי להתפרק שוב. יצאתי מהמעלית, מחפשת את מספר החדר שלי. במהירות נכנסתי לחדר, נעלתי, ונפלתי על המיטה הקטנה.

התכווצתי לכדור, ובכיתי. הרגשתי רע. הרגשתי גרוע. הרגשתי גועל, ודחף להקיא. רציתי את ליאם. שיחבק אותי. שילטף אותי. למה?

--

היי בנות, רציתי להגיד שתשמרו על עצמכן ביום כיפור!!

All the love. H