Lola Payne | Liam Payne

20

למחרת.

הערב קרב, מתחיל להחשיך. הלכתי קצת בחוץ, אף אחד לא היה בבית, והחלטתי להתאוורר קצת.

הלכתי בכיוון חזרה הביתה, והחל להחשיך יותר ויותר. את האמת, נלחצתי. הרגשתי כאילו עוקבים אחרי, ולא אהבתי את ההרגשה הזאת בכלל.

עברתי דרך הפארק שליד הבית, ואני לא מבינה למה עשיתי זה זה כי הפארק חשוך ומפחיד עוד יותר מהרחובות עצמם.

התחלתי ללכת ממש מהר כדי לצאת מהפארק, כשלפתע הרגשתי יד אוחזת בי, וצעקה נפלטה ממני לפני שהאדם הספיק לשים את ידו על פי.

״תסתמי,״ הוא לחש אל תוך אוזני. כבר ידעתי מה קורה, ואיך זה יגמר. התחלתי להזיז את גופי בשיגעון, ניסיתי להכאיב לו, אבל זה לא עזר.

הזזתי את מרקפי אל תוך בטנו, והוא שחרר אותי מתוך הכאב. ״פאק,״ הוא סינן, ואני התחלתי לרוץ. שמעתי אותו רץ אחריי, והגברתי את הקצב, עד שהוא תפס ביד שלי שוב.

״עזוב אותי!״ צעקתי, וידו חסמה את פי שוב. דמעות החלו להיווצר לי מהלחץ, ומבלי מודע נשכתי את היד שלו בחוזקה כדי שישחרר ממני, וכך קרה.

רצתי במהירות אל הבית, לא חושבת על לעצור, ואפילו לא מקשיבה אם אני שומעת את הצעדים שלו או לא.

הגעתי אל מול הבית, מתנשפת כולי, דופקה על הדלת חזק, רק כדי שישמעו ויפתחו. ״רגע!״ שמעתי את הצעקה של זאין. הדלת נפתחה, ואני נכנסתי מיד וסגרתי את הדלת.

נפלתי על הרצפה, מתנשמת בכבדות והדמעות שלי יורדות על הפנים שלי. ״לולה! מה קרה?״ זאין שאל מבוהל, והתכופף אליי. כנראה שכולם שמעו אותו, כי תוך כמה דקות כולם היו סביבי.

״לולה!״ ליאם אמר בבהלה והתכופף אליי. ״מה קרה? את בסדר?״ הוא שאל בבהלה ודאגה. ״אני, אני,״ מלמלתי, הגוף שלי כאב והלב שלי דפק במהירות.

הדמעות שלי נפלו מפניי אל הרצפה, עיניי פעורות בהלם, בוהות בשום דבר. ״לולה, תסתכלי עליי!״ ליאם אמר בדאגה, עוטף את פניי בידיו, ומפנה אותם אליו.

הוא הסתכל עליי בעינייו המודאגות, והדמעות עלו לי בקצב מטורף. ״ליאם,״ אמרתי בבכי, עוטפת סביבו את ידיי בפחד ועוצמת את עיניי בחוזקה, רק רוצה לשכוח מכל מה שקרה לפני רגע.

״מה קרה?״ הדאגה והבהלה נכרו בטון קולו, ואני רק נצמדתי אליו יותר. ״לולה, בבקשה תדברי,״ שמעתי את קולה של פרי אומר. ״קומי, ונלך לשבת. פרי את יכולה להביא לה מים?״ ליאם אמר.

הוא עזר לי לקום ועזר לי ללכת, מושיב אותי על הספה, והוא נמצא מולי. ״קחי,״ פרי אמרה מיד, מושיטה לי כוס של מים. לקחתי בידיים רועדות את הכוס, שותה מחצית ממנה.

״מה קרה? למה את ככה?״ ליאם שאל מודאג. ״אני, אני לא יודעת מה זה היה. אני יצאתי לשאוף אוויר, וחזרתי דרך הפארק. פתאום איזה מישהו אחז בי וסתם את הפה שלי,״ אמרתי, ליאם פער את עינייו, ואני לא יודעת מה לגבי השאר, לא הסתכלתי.

״הצלחתי לברוח, אבל אז הוא תפס אותי שוב. שנייה לפני שהוא הוריד את החולצה שלי נשכתי אותו, ורצתי,״ אמרתי בבכי ובבהלה.

״תרגעי את בסדר עכשיו. זה בסדר.״ ליאם אמר, עוטף אותי בזרועותיו. ״זה לא בסדר. למה זאת תמיד אני?״ אמרתי לתוך חזהו, בוכה בקולי קולות. לא היה לי אכפת שהם כולם הסתכלו עליי, רק רציתי להיות בין זרועותיו של ליאם, ולהרגיש מעט מוגנת.

נקודת מבט ליאם.

״היא נרדמה.״ אמרתי כשירדתי למטה, כולם יושבים בסלון. ״היה לה מזל שהיה לה מספיק כוח בשביל להכאיב לו.״ הארי אמר ונאנח.

פרי הסתכלה על החלל ושתקה. ״העולם הזה פשוט לא הוגן.״ היא אמרה, מעבירה את ידה בתוך שיערה. ״למה את מתכוונת?״ שאלתי אותה, בתמים.

״אתה יודע למה אני מתכוונת ליאם,״ היא אמרה מיד, מסתכלת עליי במבט כועס. ״אתה יודע מה עשו לה, ועכשיו זה? שוב? כמה פעמים היא צריכה לחוות את זה?״ היא אמרה בכעס, כמעט צעקה.

״תנמיכי את הקול פרי,״ אמרתי מיד, מנסה להרגיע אותה. ״לא רוצה! העולם הזה דפוק,״ היא אמרה בעצבים, ויצאה מהסלון. שתקתי, זאין נאנח והלך אחריה, משאיר אותי ביחד עם הארי, נייל ולואי.

״למה היא התכוונה כשהיא אמרה שהיא חוותה את זה כבר?״ לואי שאל מיד. ״אני לא יכול לספר, זה משהו שלה.״ אמרתי, נאנח. הם הנהנו בהבנה, ושתקו.

--

יש יותר מידי דרמהההההההההההההה ביי. אני פשוט לא יכולה לא לכתוב דרמה זה גדול ממני.

מצטערת שלא עלה הפרק אתמול, הטלפון שלי היה מקולקל והחזירו לי ממש מאוחר את הטלפון.

נשארו עוד 6 פרקים!

All the love. H