Lola Payne | Liam Payne

Prologue

הפרק מוקדש לקוראת הראשונה של הסיפור (;
@1soslove

--

״תפסיקי להתנהג כמו ילדה טיפשה!״ היא צרחה עליי שוב לאחר שסטרה בחוזקה ללחי השמאלית. ״קדימה, תארזי את הדברים שלך! את עוזבת עוד היום!״ היא אמרה בטון גבוה, וטרקה את דלת החדר כשיצאה.

לאחר כמה דקות שבהן נשארתי על הרצפה קמתי, מרגישה כנועה ומושפלת, מארגנת את המזוודה שלי. עברתי בין כל כך הרבה משפחות, כבר נמאס לי לארוז ולפרוק שוב מחדש.

אספתי את שיערי הבלונדיני לקוקו גבוה ומרושל, לא חושבת אפילו על להחליף את בגדי הספורט השייכים לבנים הנוחים שלי. ירדתי למטה, גוררת את תיק הגב הגדול שלי, ומסתכלת סביב, כדי לראות את המשפחה שאימצה אותי הפעם.

״לולה, לכאן!״ שמעתי את מנהלת בית היתומים, נורה, צועקת לכיווני. הסתכלתי לכיוונה, ולהפתעתי, לא ראיתי זוג אנשים, או אישה. ראיתי בחור, שנראה בסביבות גיל העשרים, מעביר את מבטו אליי.

לא, אין סיכוי. אני לא, אני לא רוצה לעבור את זה שוב.

״ג׳ונתן, בבקשה, תפסיק!״ התחננתי בבכי, מנסה להוריד אותו ממני. ״תשתקי, ואם תיהי ילדה רעה, את תקבלי סיבוב נוסף אחרי זה.״ הוא אמר, והמשיך להעביר בי את הכאב הבלתי נסבל שהרגשתי בכל רחבי גופי.

העור שלי נהפך לעור ברווז, ורק פערתי את עיניי למראה הבחור שעמד כמה מטרים ממני. ״לולה, קדימה!״ נורה קראה לעברי, מתחילה להתקדם אליי, אך הבחור עוצר בה.

הוא אמר לה כמה דברים, ואז החל להתקדם אליי בחיוך. ״שלום, קוראים לי ליאם פיין. אני מניח שזה מוזר לך לראות מישהו, צעיר, מאמץ אותך. אבל, תתייחסי אליי כאל מה שתרצי, אבא, אח. אני כאן רק בשביל לעזור לך.״ הוא אמר בחיוך.

התקשתי להאמין, וכאשר הוא נגע בזרועי עם כף ידו, אני בטוחה שהוא יכל להרגיש את עור הברווז שלי ואת כמה שנרתעתי ממנו. ״טוב, אני רק אחתום על כמה מסמכים אחרונים, ונלך.״ הוא אמר.

אני לא יודעת אם הוא לא שם לב או שהוא פשוט בחר להתעלם מזה שנרתעתי ממנו. רק בבקשה, שיעשה את מה שהוא רוצה, ושיחזיר אותי לכאן כמה שיותר מהר.

אחרי מספר דקות הוא חזר מהמשרד של נורה, וחייך אליי בשביעות רצון. ״שנלך?״ הוא שאל בחיוך, ואחז בידי אפילו שלא רציתי, משך אותי החוצה מהמקום שבו ביליתי את רוב חיי.

--

שבת שלום אהובות שלי!

All the love. H