Lola Payne | Liam Payne

2

טוב, למרות שלא עברתם את מטרת ההצבעות, עברתן את מטרת התגובות. פעם הבאה אני לא אוותר(;

--

אפילו לא שמתי לב ועבר זמן, ודפיקות נשמעו על הדלת שלי. ״אפשר להיכנס?״ קולו של ליאם נשמע. המהמתי, בתקווה שלא ישמע. הוא פתח את הדלת, ונכנס אל הדלת מעט.

״החברים שלי הגיעו, הם רוצים להכיר אותך.״ הוא אמר בחיוך, וכשראה את מבטי החיוך שלו ירד מעט. ״תראי, אני יודע שאת עדיין לא בוטחת בי, אבל אני מבטיח לך שאף אחד מאיתנו לא יעשה מה שלא תרצי.״ הוא אמר, וחלק בי פשוט רצה להאמין בו, וחלק גדול בי הזכיר לי מה קרה כאשר בטחתי באנשים.

הנהנתי בכניעה, מחליטה להקשיב הפעם לחלק הקטן הזה שבי. הוא חייך ואמר: ״בואי, הם מחכים למטה.״ הוא חיכה שאקום מהמיטה, ויצא אחריי מהחדר. ירדתי במדרגות לאט, מנסה למנוע את מה שמחכה לי למטה. לא שאני יודעת.

נעמדתי בקצה המדרגות, וליאם עקף אותי בצעדיו, מפנה את מבטו אליי. ״בואי, הם בסלון.״ הוא אמר, אך לא זזתי. ״לולה, לא יקרה כלום. אני מבטיח.״ הוא אמר.

הוא הושיט אליי את ידו, ומבלי שבכלל החלטתי היד שלי זזה מעצמה ואחזה בשלו, מה שגרם לו לחייך בשביעות רצון. הוא הוביל אותי לסלון, ושם ישבו ארבעה בחורים.

בדומה לליאם, לשניים מהם היה שיער חום. אחד בעל רעמה חומה, וכמה שיכולתי לראות עיניים תכולות, והשני בעל שיער חום מתולתל וארוך בשביל בן, בעל עיניים ירוקות אני יכולה לומר. השניים האחרים היו בעלי שיער שחור ושיער בלונדיני. לבחור בעל השיער הבלונדיני היו עיניים תכולות, ולבחור בעל השיער השחור היו עיניי זהב, כמו דבש. לליאם היו עיניים חומות, רגילות, כמו שלי.

״בחורים,״ ליאם אמר, וכל הארבעה סובבו את מבטים מהטלוויזיה ומהטלפונים שלהם לכיווננו. ״אז, כמו שסיפרתי לכם מקודם, זאת לולה.״ הוא אמר, מעביר את מבטו אליי.

״לולה, אלו נייל, לואי, הארי וזאין.״ הוא אמר, בעוד שאומר כל שם הוא מצביע על כל אחד מהם. הם קמו לעברי, והבלונדיני, נייל, בא לחבק אותי, אך זזתי ממנו.

״טוב, אני נייל.״ הוא אמר במבט נבוך קצת, כנראה משום שדחיתי את החיבוק שלו. ״כמו שלי אמר, אני לואי,״ לואי אמר בחיוך. ״אני זאין,״ השחרחר אמר בחיוך חושף שיניים לבנות. ״אני הארי,״ המתולתל אמר בחיוך מלווה בגומות.

״אז, מה? את הבת המאומצת של ליאם? אנחנו דודים?״ נייל שאל בצחוק. ״היי, אל תגיד את זה ככה. לולה תחשוב עליי כאיך שהיא רוצה, וככה גם עליכם.״ ליאם אמר בחיוך.