Lola Payne | Liam Payne

8

עוד 9 ימים חוזרים לבית הספר! בא לי לבכות. ):

--

פקחתי את עיניי, וראיתי שאני עדיין בחדרו של ליאם, אבל בלי ליאם. הסתכלתי על השעון שהיה תלוי על הקיר, השעה אחת בצהריים. ישנתי, שעתיים בערך.

התיישבתי באיטיות, וכאשר סובבתי את ראשי ראיתי פתק שהיה דבוק למיטה.

'אני הייתי חייב ללכת, אני ממש מצטער. רציתי להישאר איתך. בכל מקרה, אני אחזור בסביבות שתיים, גם שאר הבנים לא בבית. יש אוכל במקרר, תחממי לך כמה שאת רוצה. אנחנו נמשיך לדבר כשאחזור, מצטער שוב. הטלפון שלי מאחורה, תתקשרי אם את צריכה משהו, או רוצה לדבר ואין לך עם מי.

- ליאם.'

חייכתי וטחבתי את הפתק בתוך כיס מכנס הפיג׳מה שלי. לחשוב שבאמת יש מישהו שאכפת לו ממני, שבאמת פה בשבילי. זה מוזר לחשוב ככה.

אני חייבת להודות, שאני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב. כל הזמן הזה שמרתי הכל בפנים, כי לא באמת היה לי עם מי לדבר. אני גם מרגישה הקלה עכשיו.

סידרתי את המיטה של ליאם וירדתי למטה, הולכת אל המטבח. לקחתי לעצמי קצת אורז ושניצל וחיממתי במיקרו. התיישבתי בשולחן, ודי פחדתי מהשקט שהיה.

הבית היה כל כך שקט, וזה פשוט מוזר כי בדרך כלל תמיד צץ איזה קול מאיפשהו. עכשיו הכל דממה. סיימתי לאכול ובמהירות שטפתי את הכלים שבהם אכלתי, ועל הדרך גם את הכלים שהיו בכיור, שליאם בטח התכוון להכניס אותם אל המדיח, אבל לא משנה.

הלכתי אל הסלון והדלקתי את הטלוויזיה אחרי כמה נסיונות כושלים, ופשוט העברתי בין הערוצים כדי לראות אם יש משהו מעניין. התייאשתי מסקירת הערוצים ופשוט נשארתי על הערוץ האחרון שבו הייתי.

״כרגע אירעה תאונה נוראית בכביש המהיר, משאית נכנסה בשני מכוניות. נהג המשאית פצוע בינוני. נהג של אחת המכוניות נפצע קשה ונמצא בין החיים למוות, והנהגת השנייה נהרגה בהתנגשות עצמה, ואיתה גם ילדתה בת ה-14. נקריא עכשיו שמות האנשים המעורבים במאורע: פול ת׳ורן, ליאם פיין, בלה נורווי ואיימי נורווי. עדכונים בהמשך.״

פי נפער והרגשתי את הלב שלי דופק במהירות, הם אמרו ליאם פיין, אני לא דמיינתי. מבלי בכלל להבין מה אני עושה, רצתי אל הטלפון, מחליקה בדרך, ומוציאה את מספר הטלפון של ליאם.

באמצע שחייגתי את מספר הטלפון, הדלת נפתחה, וליאם עמד בה. ״לולה? מה קרה?״ הוא שאל מודאג, השקיות שהיו בידו נעזבו על הרצפה והוא רץ אליי.

״אני, אני חשבתי,״ התחלתי לדבר בבכי, הרגשתי שאני לא יכולה לנשום, הלב שלי דפק ברמות מטורפות, רעדתי והחזה שלי כאב. נפלתי אל הרצפה, הידיים שלי נמצאות על אזור החזה והגרון שלי. יש לי התקף חרדה.

״לולה, פאק!״ ליאם אמר בבהלה, ״מה אני יכול לעשות? בבקשה תאמרי לי!״ הוא אמר בלחץ מבוהל. שמעתי את הדלת נפתחת, אבל לאט לאט הפסקתי לשמוע את קולות הסביבה.

לפתע הרגשתי מים זורמים בגרון שלי, וזרועות נעטפות סביב גופי, כנראה בניסיון להרגיע אותי. ״תרגעי, תרגעי, לולה בבקשה,״ קולו של ליאם חדר אל התת מודע שלי, והכרחתי את עצמי להירגע.

תרגעי לולה. זה לא היה הוא. זה לא היה ליאם. תרגעי. הוא לא נוטש אותך, והוא לא ינטוש אותך. הוא כאן. חזרתי על השורות האלה שוב ושוב בראש שלי, עד שהתחלתי להירגע. התחלתי להרגיש את החמצן מגיע לי לריאות, הפסקתי לרעוד באיטיות, החזה שלי הפסיק לכאוב והפעימות הלב שלי הואטו.

ליאם הצמיד אותי אליו, וראיתי את ארבעת הבנים מסתכלים עלינו, דואגים. זרועותיו עטפו אותי בחום, והרגשתי בטוחה שוב. אני פחדתי, פחד מוות. פחדתי שמישהו שסוף סוף דואג לי, הלך ממני. אני לא רוצה את זה.

״תירגעי, אני כאן, הכל בסדר.״ הוא אמר, מלטף את שיערי. ״אני מצטערת.״ לחשתי כשפניי קבורים בחזהו. ״זה בסדר אהובה. אני כאן.״ הוא לחש.

פניי עדיין היו קבורים בחזהו, הרגשתי שהוא מרים אותי וסוחב אותי, בטח לחדר שלי. הוא הניח אותי על המיטה, וליטף את ראשי. ״את רוצה לדבר, או שאני אתן לך לישון?״ הוא שאל.

״לדבר.״ מלמלתי, והוא התיישב יותר יציב, וגם אני התיישבתי. ״מה קרה לך?״ הוא שאל בדאגה. ״התקף חרדה.״ עניתי. ״כן, את זה אני הבנתי. אבל, מה גרם לך להתקף החרדה?״ הוא שאל.

״אני צפיתי בטלוויזיה, ו,״ התחלתי לדבר, הוא הביט בי מרוכז. ״הודיעו על תאונה קטלנית בין משאית לשתי מכונית, ואמרו שנהג מכונית אחת נמצא בין החיים למוות, וקראו לו ליאם פיין. אני חשבתי שזה אתה, ואני, פשוט התחלתי להשתגע.״ אמרתי בקצרה.

הוא חייך חיוך מתוק והניח את כף ידו על הרגל שלי. ״דאגת לי?״ הוא שאל, טוב, את המובן מאליו. ״אני חייבת לענות?״ שאלתי במלמול. הוא צחקק ונדנד בראשו ללא.

״טוב, מה שמשנה עכשיו זה שזה לא הייתי אני, ושהכל בסדר.״ הוא אמר, ואני הנהנתי. ״אני חושב שאת צריכה משהו שיגרום לך לשכוח מכל זה, מה את אומרת שנלך לאיפשהו?״ הוא אמר בחיוך.

הנהנתי בחיוך. ״אוקיי, תתארגני, ונלך.״ הוא אמר, הנהנתי, והוא יצא מהחדר.

--

All the love. H