Lola Payne | Liam Payne

24

מצטערת שלא עלה פרק אתמול, הייתי עסוקה מעל הראש במבחנים ועבודות.

--

יום אחרי.

עוד יום עבר. ליאם מרגיש שהוא כבר עומד להשתגע, הוא לא ישן שלוה ימים רצופים מרוב דאגה. יום ולילה הוא מחפש את לולה.

מאז שלולה הגיע לאכסנייה, היא לא יצאה מהחדר שלה, גם כשהמנקה הגיעה לנקות לה את החדר.

הם כולם מודאגים, בגלל ליאם וכמובן בגלל לולה. הם אומרים לליאם שהמשטרה מחפשת ואין צורך שיחפש גם הוא, שילך לישון כדי לצבור כוחות, אבל הוא מסרב. הוא לא מסוגל לשבת בשקט, כי הוא יודע שזה בגללו.

ליאם עבר בכל המלונות והאכסניות האפשריים שלולה יכולה ללכת אליהם. הוא גם סרק פארקים, זה נראה כאילו הוא עושה עבודה יותר טוב משל המשטרה, אבל בכל זאת, זה כאילו בלעה אותה האדמה.

עבר עוד יום. היום הרביעי להיעלמותה של לולה. ארבעה ימים רצופים, ללא הגזמה, שליאם לא עצם עין מאז שהתעורר עם ההאנג-אובר שלו.

ארבעה ימים רצופים שכל מה שהוא חושב עליו היא לולה. הוא לא הולך לעבודה, בקושי אוכל ושותה. רק הולך, בודק מקומות, בתקווה שאיזה ראש בלונדיני יצוץ משום מקום, והיא תופיע. בריאה ושלמה.

היום הם הכריחו אותו להישאר בבית ולישון, לפחות שעה. פרי נשארה להשגיח עליו, בזמן שהשאר יצאו. ״בבקשה תתני לי ללכת פרי, אני מתחנן,״ ליאם התחנן בפנייה.

״אני לא יכולה. אתה חייב לישון ליאם.״ היא אמרה בדאגה. ״את לא מבינה, אני חייב למצוא אותה,״ הוא אמר בדאגה ותחנונים. ״אני מבינה אותך ליאם. גם אני דואגת לה, אבל תאמין לי, אני מרגישה שהיא בסדר. ואיפה שהיא לא תהיה, אנחנו נמצא אותה. אבל אתה חייב לישון. לפחות קצת.״ היא אמרה.

ליאם הרגיש שהעיניים שלו נעצמות בלי שליטה, והוא נרדם במהירות. לאחר כמה שעות הוא התעורר, כבר נהיה ערב. ״תאכל,״ פרי אמרה כשהגישה לו כריך ומים.

״אני חייב ללכת,״ הוא אמר וקם. ״תאכל, ואני אתן לך ללכת.״ היא אמרה, והוא בתוך דקות ספורות סיים את הכל, והיא נאנחה. ״לך.״ היא אמרה, והוא בשניות יצא מהבית.

הסיפור כבר הגיע אל החדשות. על הנערה הנעדרת, ושאם יש מישהו שראה אותה שיצלצל למשטרה. הפקידה צפתה בטלוויזיה, והחליטה לשים לזה סוף. היא התקשרה למספר של ליאם.

״הלו? זה ליאם פיין?״ היא שאלה כשליאם ענה. ״כן? מי זאת?״ הוא שאל, רוצה רק לנתק בשביל שיוכל להמשיך לחפש. ״מדברת הפקידה מ'אכסניית הצדף'. לולה נמצאת כאן.״ היא אמרה, וליאם פער את עינייו.

״אני כבר מגיע לשם.״ הוא אמר, ודפק את הריצה הכי מהירה שעשה בחיים שלו. הוא נכנס בסערה, ״חדר 185 קומה שנייה.״ היא אמרה לו בחיוך. ״תודה.״ הוא חייך אלייה.

הוא לא רצה לחכות למעלית, אז הוא פשוט טיפס את כל המדרגות במהירות על עד לקומה השנייה. ״185.״ הוא אמר כשמצא את החדר, הלב שלו דפק במהירות עצומה.

הוא דפק על הדלת, אין מענה. הוא דפק שוב פעם, ואחרי דקה לולה פתחה את הדלת. היא פערה את עינייה כשראתה את ליאם, והדמעות שלה התאימו לדמעות שפרצו ממנו.

--

עוד 2 פרקים!! מתרגשות?

All the love. H