הנסיכה ושדת הים

פרק 8

לוניה החזיקה בקשת, מחזיקה את החץ ומותחת אותו. היא עמדה מול שורת מטרות שעמדו בחצר.
"את רועדת." קאסים החזיק בידיה, מייצב אותן כדי שיפסיקו לרעוד. "אל תפחדי, החץ לא יפגע בך, הוא יפגע במטרות." הוא לחש לה בעדינות, מעודד אותה.
לוניה הורידה את הקשת. "אני לא מסוגלת לעשות את זה." היא השפילה מבט. "אני מדמיינת שאלו אנשים, אני לא רוצה לפגוע באנשים." לוניה אמרה בעצב.
"כמה חבל, אנחנו פיראטים, את שורדת או שמוציאים אותך להורג." קמילה משכה בכתפיה. "אני בטוחה שאת לא רוצה להיתלות או שראשך ייערף מגופך." קמילה גיחכה.
"קמילה, תפסיקי לנסות להפחיד את לוניה." לאקסיטי נאנחה. "לא באמת ייערפו לך את הראש. כנראה שיתלו אותך או שישרפו." היא פנתה ללוניה. דבריה לא שיפרו את המצב ואף היו גרועים יותר מדבריה של קמילה.
"למה רק אני עם חץ וקשת? כולכם משתמשים בחרבות ופגיונות." לוניה הסתכלה על השאר. במה חץ וקשת יכולים לתרום בקרב?
"כולנו התחלנו ממשהו, וחסר לנו צלף." לאקסיטי חייכה ושמה את ידיה על מותניה. "את תוכלי לירות על מלחים ופיראטים מראש התורן." היא אמרה בהתרגשות, כאילו זה חלומו של כל אחד לעשות זאת.
"אלו חלק מחיי ההרפתקה של הפיראטים." סאטומי טפחה על כתפה. "זה כבוד ללמוד להילחם על ידי הלוחם בין הכי חזקים." היא חייכה. "חוץ מזה, את תהי המלכה של בוליגוראד, את צריכה לדעת איך להילחם ולהיות עם מיומנויות לחימה ליתר ביטחון, לא?" היא החזיקה בידה.
לוניה שתקה, היא חשבה מעט על הדברים שכולן אמרו. היא ידעה שבתור המלכה הבאה לא באמת יתנו לה להילחם, אך היא רצתה להיות חזקה יותר. כשהביטה בנשקים הרבים שכל אחת מבנות הצוות החזיקה, זה הדגיש את החוזק שלהן, ורק הראה כמה הן מלאות במוטיבציה. לוניה רצתה להיות חזקה כמוהן.
"בסדר." היא אמרה לבסוף. לוניה הרימה את הקשת פעם נוספת ומתחה את החץ. עיניה מרוכזות במטרה, היא שיחררה את החץ- הוא עף במהירות אל עבר המטרה ופגע בה ליד העיגול האדום. עיניה של לוניה התרחבו ונצצו משמחה. "עשיתי את זה! ראיתם? עשיתי את זה!" היא קפצה.
"ועוד בפעם הראשונה!" היא המשיכה לקפוץ.
סאטומי וקאסים מחאו לה כפיים. "תמשיכי לנסות לפגוע בעיגול האדום." קאסים טפח כתפה והתקדם לעבר אירו.
"עכשיו הגיע הזמן לאמן אותך." הוא נישק את ידו. "אתה יודע לעשות כשפים בלי המטה?"
אירו הנהן. "אבל אני יותר חזק עם המטה." הוא משך בכתפיו.
"אני מבין, אם כך, נאמן אותך גם במטה וגם בכשפים בלי המטה." קאסים חייך.
"הצלחתי!" לוניה לפתע צעקה. "פגעתי באדום!" היא קפצה מאושר. קאסים ואירו הביטו במטרה המלאה בחצים. מתי לוניה הספיקה לירות את כולם?
"סאטומי, תלמדי את התלמידה שלנו כיצד להשתמש בעוד נשקים, היא צריכה ללמוד כמה שיותר." קאסים הביט בסאטומי. "אני הולך לאמן את אירו." הוא החזיק בידו של אירו.
סאטומי החזיקה בכתפו של קאסים ועצרה אותו. "רק לאמן." עיניה כווצו. "ואל תחלק לי פקודות." היא לחשה.
"בסדר." קאסים חייך, "היית עקשנית ונשארת כזו." הוא נאנח והלך עם אירו.
"קמילה, תלמדי אותה להשתמש בפגיונות." סאטומי הסתובבה חזרה לצוות שלה, גלימתה השחורה התנופפה ברוח בזמן הסיבוב.
"למה אני?" קמילה הביטה בסאטומי.
"כן, למה היא?" לוניה שילבה את ידיה. "בלי להעליב, אבל אני חושבת שקמילה תהרוג אותי במקום לאמן."
"היא צודקת." קמילה משכה בכתפיה.
"את יודעת להשתמש במספר רב של נשקים במיומנות רבה, ומכיוון שלוניה תהיה עם פגיון מתחת לשמלה ולא תהיה עם חץ וקשת, מן הראוי שתלמד כיצד להשתמש בו. את לא חושבת?" סאטומי שילבה את ידיה, היא לא אהבה את הרעיון שאירו ולוניה יצאו לאחוזה מלאת האנשים שרוצים אותם למטרות התשוקה שלהם. אך שניהם היו עקשנים מדי.
קמילה נאנחה והתקדמה לעבר לוניה. היא זרקה לעברה פגיון. "תפסי." היא אמרה לה.
לוניה צווחה והתרחקה מהפגיון שנפל על האדמה.
"אם תפחדי מהנשק, לא תוכלי להשתמש בנשק. ואם לא תשתמשי בנשק את לא תשרדי." קמילה התקדמה והרימה את הפגיון, היא הלכה לעבר לוניה ודחפה את הפגיון אל ידיה.
לפני שלוניה הספיקה להתרגל לפגיון, קמילה החלה לתקוף אותה איתו. לוניה, מתוך אינסטיקט, מבלי ששמה לב בכלל, חסמה את קמילה.
קמילה הורידה את פגיונה. "יפה מאד, שמרי על האינסטינקט הזה."
לוניה הנהנה. "בסדר, אנ-" היא נקטעה.
"שכבי על האדמה." קמילה אמרה.
""סליחה?" לוניה הביטה בה בתדהמה.
"שמעת אותי, שכבי על האדמה." קמילה הצביעה על האדמה.
לוניה שתקה ונשכבה על האדמה. היא הרגישה את הדשא על גבה, מתאפקת לא להקיא מההרגשה הזו. היא פתחה את עיניה וראתה את קמילה מולה, שוכבת מעליה.
"מ-מה את עושה?" היא מלמלה והפנתה את מבטה לעבר לאקסיטי שנראתה אדישה למצב.
"מאמנת אותך, כי אם תיפלי והאויב ישכב מעלייך, את צריכה לדעת מה לעשות." קמילה אמרה.
"תצטרכי להוציא את הפגיון מתוך השרוול, החגורה, או החצאית ולדקור פה." קמילה סימנה את איזור הכתף. "או פה." היא סימנה את הצוואר. "תלוי במצב שאת נמצאת בו."
"אם הפגיון בידך, אך האויב מחזיק בחוזקה ביד, תבעטי ותעיפי אותו ממך." קמילה החזיקה בחוזקה בידה של לוניה, מצמידה אותה לאדמה. "תבעטי בי." היא אמרה.
"מה?" לוניה הביטה בעיניה הירוקות של קמילה. "לא, אני לא יכולה." היא הנידה את ראשה.
"זה גם מה שתגידי לעצמך בקרב רגע לפני שתמותי." קמילה הביטה בה במבט חסר רחמים, לא מוותרת לה או מרחמת עליה.
לוניה קיפלה את רגליה ובעטה בחוזקה בקמילה, מעיפה אותה על האדמה.
"מה זה היה?" קמילה הביטה בלוניה התדהמה. "את התאמנת גם בארמון שלך?"
לוניה נדה לשלילה. "את בסדר?" היא הושיטה את ידה לעזרה.
קמילה סירבה להושיט בחזרה. "בזמן הקרב, את לא שואלת את האויב אם הוא בסדר ומושיטה לו יד לעזרה." קמילה התרוממה לבדה.
"אבל את לא האויבת שלי, את חברת צוות." לוניה חייכה.
קמילה הביטה בה בשתיקה, מעט מסמיקה. "בואי נמשיך." היא נעמדה במקום שקודם לכן הן נשכבו בו.
לאקסיטי גיחכה. "היא לא רגילה שבני מלוכה נחמדים אליה, לראות בת מלוכה נחמדה זה נדיר עבורה. היא מכחישה, אבל את תתרגלי אליה והיא אלייך." לאקסיטי חייכה.
לוניה הנהנה והתקדמה לעבר קמילה בחיוך.
"לאקסיטי, אל תדברי עליי שטויות." קמילה השפילה את מבטה והכינה את פגיונה לאימון הבא עם לוניה.
"לוניה אכן מיוחדת, לא?" נור הביטה בסאטומי. נור נשארה עוד באחוזה כדי לראות את האימונים. היא אהבה להסתכל על אנשים מתאמנים באומנויות לחימה. כשהייתה קטנה הייתה צופה באימה מלמדת את סאטומי להילחם.
"כן, היא מיוחדת במינה." סאטומי גיחכה.
"היא מצאת חן בעינייך." נור אמרה, לא כשאלה אלא כעובדה.
"זה עד כדי כך ברור?"
"כן." נור, אקי,ארי,ניקי ולאקסיטי אמרו ביחד.
סאטומי משכה בכתפיה והמשיכה להביט בלוניה שבדיוק צרחה מפגיונה של קמילה שכמעט פגע בצווארה.