הנסיכה ושדת הים

פרק 4:

"לוניה, את מריחה את זה?" סאטומי נשמה את אוויר הים, ריח של דגים התפשט באוויר. היא ניווטה את ההגה בעוד שאר הצוות ארגן את הספינה.
"כלומר, את ריח הדגים?" לוניה התיישבה לידה בכיסא ששמו עבורה.
"כן, ריח הים." סאטומי חייכה. היא הביטה בשמלתה הורודה של לוניה. "את צריכה להחליף את השמלות הארוכות הללו." היא אמרה.
"למה?" לוניה הביטה בשמלתה, היא לא ראתה בעיה בשמלה הזו, היא אהבה אותה ואת הצבע הורוד הבהיר שלה.
"את לא תוכלי להילחם עם החצאית הארוכה הזו, היא תיהרס לך במהירות." סאטומי נאנחה.
"אבל לאקסיטי לובשת חצאית." לוניה לא הבינה את פשר ההערה של סאטומי, היא רצתה להמשיך וללבוש את שמלותיה. "וארי גם היא לובשת שמלה."
"זו חצאית קצרה, ומתחתיה יש פגיונות ומכנסיים, אבל את לא יודעת עדיין איך להשתמש בהם, ללבוש שמלות יהיה חסר תועלת עבורך." סאטומי העירה. "ובנוגע לארי, החצאית של השמלה יכולה להיקרע ומתחת יהיה מכנס ונשקים, ארי למדה הרבה זמן כיצד להילחם בשמלה."
"אני צריכה לדעת איך להשתמש בחרב ופגיון?" לוניה הרימה גבה בשאלה. בארמון אף פעם לא ציפו ממנה ללמוד חרב או סייף, זה היה התפקיד של אחיה ללמוד את זה.
"כמובן! איך את רוצה להגן על עצמך? לא נוכל להגן עלייך כל הזמן."
"ואיך אתם מתכוונים ללמד אותי?"
"קודם תיפטרי מהשמלה הארוכה, לפחות עד שתהי מיומנת מספיק. תעברי למכנסיים." סאטומי הצביעה על מכנס הפסים השחור-סגול שלה.
"את רוצה שאלבש מכנסיים?" לוניה הביטה במכנסיים באימה, היא למדה שגברת אמתית תמיד תלך עם שמלות ומחוכים. סאטומי הייתה רחוקה מאד מהאידיאל הזה- היא לא שמה מחוך משום שהיא לא מאמינה שנשים צריכות לכלוא את גופן בתוך "בית כלא לחזה", כינוי למחוכים מפי סאטומי.
"בדיוק." סאטומי חייכה. "את תתרגלי לזה." היא אמרה. "אחרי שתלבשי מכנסיים, נתחיל באימונים שלך. למזלך, הידיד שלי מאל-פאראן הוא אחד מהקוסמים והלוחמים הכי ידועים וחזקים באל-פאראן."

"איך קוראים לו?" לוניה הסתקרנה.
"קאסים אדאראן."
"הנווד האפל? שמעתי עליו מאבא שלי, הוא ידוע בקסמים שחורים." לוניה התרוממה. "את רוצה שאלמד מקוסם אפל?"
"הוא לא מתעסק בקסם שחור, הוא לא נקרומנסר." סאטומי נאנחה, היא תמיד קיבלה תגובות כאלו כשהיא סיפרה על קאסים. "הוא קוסם פשוט, את רוב כוחו הוא השקיע במלחמה הגדולה uמאז קסמיו נחלשו."
"הוא ממעמד גבוה, לא? הוא מקורב למלך ולמלכה, איך פיראטית התיידדה עם אציל?" לוניה הייתה מבולבלת.
"יקירתי, אני מקורבת גם למלך ולמלכה, הם כמו ההורים שלי. לא אכפת להם שאני פיראטית, הם לא דיווחו עליי אף פעם לממלכות האחרות כי הם לא ביחסים טובים איתן חוץ ממאלבורן, ולפעמים ווי-שוו וקוני." סאטומי משכה בכתפיה וגיחכה.
"למה הם לא ביחסים טובים? גם עם אליניה?"
"כן, הם במיוחד לא ביחסים טובים עם אליניה, פריזלריי ובוליגוראד."
"למה?"
"אוי לי, את לא יודעת את היחסים של הממלכה שלך עם ממלכות אחרות." סאטומי התפלאה.
"לפני יותר מארבע שנים הייתה את מלחמת הממלכות הגדולה. אל-פאראן, פריזלריי ובוליגוראד היו בעלות ברית." סאטומי החלה לספר. "הן היו נגד שאר הממלכות. המלחמה הייתה קשה, קוני ווישוו ומאלבורן פרשו מיד והפכו לנטרליות. אל-פאראן הייתה צריכה תמיכה כספית. בוליגוראד הסכימה לתמוך בה כאות תודה על היותן בנות ברית, היחסים בין הממלכות שגשגו וכך גם עם ממלכת פריזלריי שתמכה גם היא כספית."
"למה אל-פאראן היו צריכים תמיכה כספית?"
"באותה תקופה אל-פאראן היו במצב כלכלי קשה, העניים סבלו ומחלות התפשטו, תוסיפי את המלחמה ואת החיילים המתים." סאטומי ענתה ללוניה.
"בכל מקרה, היחסים המשיכו להשתפר עד שאליניה הציעה ברית עם בוליגוראד ופריזלריי כדי להרוס את התמיכה כלכלית באל פאראן. בוליגוראד ופריזלריי הסכימו כמובן. הן העדיפו להילחם לצד ממלכה חזקה יותר שלא דורשת הוצאות כספיות ולכן הן עזבו את הברית עם אל-פאראן." סאטומי הביטה בלוניה, היא השפילה מבט לשמע השם של אליניה.
"אבא שלי באמת עשה את זה?" היא מלמלה. "מה קרה לאל-פאראן אחר כך?" היא הביטה חזרה בסאטומי.
"נכנעו, המצב הכלכלי הדרדר והם נכנעו שנתיים אחרי תחילת המלחמה. אולם הכניעה עשתה להם רק טוב. הכספים לא עברו לביטחון אלא לתושבים, והכלכלה החלה לצמוח. אבל, המלך, המלכה וכל העם לא יכולים לשכוח ולסלוח לתבוסה הזו."
"הם בטח ישנאו אותי אם אגיד שאני מאליניה נכון?" לוניה השפילה את מבטה. "אני מרגישה אשמה על כל מה שקרה במלחמה." היא שמה את ידה על ליבה.
"זו לא הייתה אשמתך כלל, אבל, אם הם ידעו שאת הנסיכה של אליניה הם ישנאו אותך." סאטומי נאנחה. "אל תיקחי את זה אישית יקירתי."
היא ליטפה את שיערה של לוניה, שהיה פזור והגיע עד סוף גבה.
"סאטומי, יש בעיה." אקי הפריע לשיחתן.
"ומה היא?" סאטומי הזיזה את ידה מלוניה והסתובבה לאקי.
"ספינה מתקרבת לפה, יש להם שבויה, נראה שהיא הולכת להימכר כשפחה או זונה." הוא נתן לסאטומי את המשקפת.
"תחזיק בהגה." סאטומי עזבה את ההגה והביטה דרך המשקפת. על הספינה היו המוני מלחים בלבוש בלוי. הם משכו ונאבקו בנערה שניסתה להתחמק מהם.
"להקה של זאבים על כבשה קטנה." סאטומי מלמלה. "היכונו לקרב, אני בספק שהם ישחררו את השבוי. ותגיד לניקי לקחת את לוניה לחדרה, אם יהיה מרחץ דמים אני לא רוצה שהיא תהיה בסביבה." סאטומי ציוותה על אקי. הוא הנהן ולקח את לוניה משם.