הנסיכה ושדת הים

פרק 20

"בסדר לוניה, בשלב הבא באימון שלך תנסי לפגוע במישהו." סאטומי שילבה את ידיה.
"במישהו?"
"אל תדאגי זה לא מישהו חי."
"אז במי אני אפגע?" לוניה הייתה מבולבלת, שערה היה אסוף בקוקו גבוה כמו אתמול בלילה. היא ניסתה הבוקר לאסוף גם את שיערה של סאטומי, אבל הבינה שזה בלתי אפשרי עם שערה העבה והמבולגן.
"בווילהלם, הוא גופה מהלכת בעצמו." סאטומי הצביעה על ווילהלם חסר החולצה שנופף לשלום. "כל עוד את לא עורפת את ראשו הוא יחיה. טוב, לא ממש יחיה, אבל הבנת אותי."
לוניה צחקקה. היא עלתה לתורן ביחד עם סאטומי. "נסי לפגוע בווילהלם כשהוא עומד."
לוניה הנהנה ומתחה את החץ. היא הביטה בווילהלם ודמיינה שהוא המטרה. היא שחררה את החץ ופגעה בחזו. "אתה בסדר?" היא דאגה.
ווילהלם הוציא את החץ מחזו. במקום דם, ירד נוזל שחור וסמיך. "אני בסדר!" הפציעה מהחץ נעלמה. ווילהלם בכוונה הוריד את חולצתו, כדי שלא תתלכלך מהנוזל השחור והסמיך שהיה אמור להחליף את נוזלי גופו.
"עכשיו תזוז!" סאטומי צעקה.
ווילהלם החל לרוץ בכל מקום, המראה של הנקרומנסר נמוך הקומה שרץ ברחבי הסיפון היה בין המראות המוזרים ביותר שלוניה חזתה בהם.
"האנשים שילחמו בספינה לא יעמדו במקום כל הזמן. צלף טוב יודע לפגוע בדברים זזים." סאטומי נעמדה מאחורי לוניה. "תמתחי את החץ, התרכזי, קחי נשימה עמוקה ושחררי את החץ."
לוניה מתחה את החץ והתרכזה בווילהלם שרץ, ידיה מעט רעדו רק מהמחשבה שתפגע במישהו. לבסוף היא שחררה את החץ, אך זה פספס את ווילהלם. "א-אני לא יכולה לעשות את זה, אני שאני אפגע במישהו." היא השפילה מבט.
"זה הרעיון!" קמילה צעקה מלמטה, היא הייתה על ההגה בעוד לאקסיטי התיישבה לידה, שתיהן צפו בלוניה מתאמנת.
סאטומי הביטה בקמילה ואז נאנחה ופנתה ללוניה, "את לא חייבת להרוג מישהו, כמו שעשינו במארב ההוא. עלייך רק לירות את החצים וזה מספיק כדי שהאויבים יתבלבלו ונוכל לפגוע בהם." סאטומי חייכה. "חוץ מזה, את תתרגלי לזה, תתאמני עוד קצת עם ווילהלם ו-"
לוניה קטעה אותה, "סאטומי." היא אמרה והביטה אל האופק. עיניה התרחבו.
"מה קרה?"
"ספינה." לוניה הצביעה.
סאטומי הוציאה מחגורתה את משקפתה והביטה בספינה. היא שמה לב לדגל ובו היה הסימן המלכותי של אליניה. "שלטונות אליניה." היא מלמלה.
"היכונו לקרב!" היא צעקה. "לוניה, הישארי פה ותתכופפי שלא יראו אותך." היא ירדה מהתורן. שאר הצוות כבר התכונן עם הנשקים.
דגל אדום התנופף. כולם היו מוכנים לקרב.
"קאסים, תטיל קסם תעתוע על לוניה ליתר ביטחון." סאטומי ציוותה על קאסים. הוא הנהן, שיערה של לוניה הפך לשחור, אך עיניה הכחולות נשארו. אפילו מבנה פניה היה שונה, כעת לא היה ניתן לזהות שזו היא. אך היא המשיכה להתחבא על התורן.

הספינה של אליניה עמדה ליד דרקון הים. לוניה הציצה מעט וראתה את המלחים בספינה לבושים במדי צבא שחורים. היא זיהתה את אחד מהאנשים, לבושו היה שונה מהשאר- מלכותי יותר, ובצבע כחול. לוניה זכרה את פרצופו, הוא היה מסתובב ליד אביה רוב הזמן ומדבר איתו על נושאים שלוניה כלל לא הבינה. 'מפקד הצבא.' לוניה התכופפה.