הנסיכה ושדת הים

פרק 37

כששמעה את צעקותיה של סאטומי שקראו בשמה, לוניה לא הייתה יכולה להחזיק את הדמעות יותר והתמוטטה ברגע שהחלו להפליג. היא בכתה על הסיפון בכי מר.

דריוס התכופף לעברה וחיבק אותה בחוזקה, הוא לא שמע את דבריה של לוניה אל סאטומי והניח כי היא בוכה מגעגוע. זה בטח היה עבורה קשה כל כך- חשב. "בואי לוניה, נחליף לך בגדים וננקה אותך." דריוס הרים אותה וניגב את דמעותיה. הם הלכו ביחד לעבר חדרה, הוא היה מעוצב ומלכותי-כיאה לספינה של המלוכה.

"אני אשלח אלייך את המשרתת שהבאנו מבוליגוראד כדי שתטפל בך." דריוס חייך וסגר את הדלת.

לוניה הביטה סביבה, זה היה שונה כל כך מדרקון הים, ובכל זאת כל דבר הזכיר לה אותם. לוניה הרגישה שאם לא תשב היא תתמוטט והתיישבה מיד. הדלת נפתחה ולחדר נכנסה משרתת נמוכה עם שיער לבן ועיניים חומות. פניה היו חיוורות ועיניה שידרו קור. יחד איתה נכנס אלבין, לוניה לא הכירה אותו אבל לפי ארי וקמילה לא היה כדאי לבטוח בבחור הזה, עבורה הוא היה יצור מוזר בעל יותר מדי עיניים שהיה צמוד לדריוס. שניהם קדו קידה קטנה.

"זאת אלכסנדרה, היא תהיה המשרתת שלך להפלגה הזו ותדאג לצרכייך." אלבין אמר. "ואני אלבין, עבדך הנאמן." הוא חייך. חיוכו הזכיר ללוניה את הארוקה והיא התמלאה בפחד, עכשיו הבינה מדוע היה אסור לה לבטוח בו, ובכל זאת משהו בו היה מסקרן.

"אשאיר אתכן לבד." אלבין פנה ללכת. "תהי עדינה איתה, היא בדיוק ניצלה מפיראטים ברברים." הוא לחש למשרתת והלך בחזרה לדריוס בחיוך.

אלכסנדרה הוכתה באימה כשראתה את לוניה. "מה הפיראטים הללו עשו לך?" היא מיהרה אליה עם גיגית, דלי, ספוג, סבון ומגבת.

"השמלה שלך קרועה לגמרי והפנים שלך מלוכלכות וחבולות, הם הכו בך?"

לוניה נדה לשלילה. קולה נשמע עדין וחם לעומת עיניה. "לא, הם היו עדינים אליי."

אלכסנדרה עיקמה פרצוף, מעולם לא שמעה על פיראטים עדינים. "התפשטי, אני אנקה אותך." אלכסנדרה הניחה את הדלי והמגבת "התיישבי בגיגית." היא אמרה לה ולוניה התיישבה וחיכתה, המים היו קרירים. אלכסנדרה שפכה עליה מים והחלה לקרצף את גופה בחוזקה. "כמה לכלוכים." המשרתת סיננה בין שיניה. "רואים שהיית חודש וחצי עם הפיראטים הללו." היא עברה לשיערה של לוניה, מסבנת אותו ושוטפת אותו.

לוניה עיקמה פרצוף, המגע של אלכסנדרה לא היה נעים ובטח לא כשמשכה את שיערה כל הזמן. וחוץ מזה שלוניה כן התקלחה כשהייתה איתם, ביומיים האחרונים לא הייתה יכולה לטפח את עצמה בגלל סאטומי וכל המהומה שקרתה.

"כל כך הרבה קשרים, לא טיפחת את עצמך?" היא אמרה בעודה מסרקת את לוניה שנאנקה מכאב. "השיער שלך כל כך יפה, אם לא מטפחים אותו הוא יהיה מכוער ולא בריא, מזל שהצלתי אותו בזמן." אלכסנדרה המשיכה לדבר על שיער וטיפוליו בעודה מהללת את עצמה ואת עבודתה.