הנסיכה ושדת הים

פרק 21

"זה אחיך? אבל הוא אלף." לוניה הביטה באוזניו של אליסתר, לאורכן היו עגילים זהובים.
"אני חצי אלפית וחצי בת אדם. אליסתר הוא מי שקיבל את הצד של האלפים."
"ההורים שלכם נמצאים פה?" אירו הסתקרן. הוא רצה לראות כיצד נראה זוג מעורב.
"לא, אנחנו יתומים." אליסתר חייך, אך חיוכו נראה עצוב ומבטו היה מעופף.
"א-אני מצטער." אירו השפיל מבט, הוא לא שאל אף פעם את לאקסיטי על המצב המשפחתי שלה. היא נראתה כל כך מאושרת ושמחה שאף פעם לא הניח כי היא יתומה.
"זה בסדר." אליסתר צחקק.
"הצחוק שלו יותר יפה מהקול שלו." ווילהלם לחש לקמילה.
היא הביטה בו ואז באליסתר. "לא, אתה לא הולך ל-" אך זה היה מאוחר מדי, ווילהלם כבר התקדם לעבר אליסתר.
"אני ווילהלם וון קילהנברג, האבא המאמץ של קמילה." הוא הציג את עצמו בגאווה, בעוד קמילה הסתירה את פרצופה.
"מוזר לי לראות נקרומנסר ללא גופה אחת או שתיים שהולכת לצידו. שמעתי שיש לך המון כאלו."
"יש לי גופה וכמה חלקים בספינה אם תרצה לראות." ווילהלם אמר בקולו הפלרטטני.
"הגנבת חלקי גופות לספינה שלי?!" סאטומי הפריעה לשיחה.
"אני צריך לעבוד, במיוחד אחרי שאיבדתי את החנות שלי במהומה." ווילהלם שילב את ידיו והביט בסאטומי במבט מאשים.
"יש לך חנות? איך היא?" אליסתר גיחך, הנקרומנסר שעמד מולו היה משעשע.
"אתה יודע, קצת עגמומי ומדכא, הרבה אנשים מתים מדי יום, אז המון גם באים שאקבור אותם." ווילהלם משך בכתפיו.
"שכחת לציין שהיא מסריחה מגופות." קמילה גלגלה את עיניה.
"ווילהלם, מה דעתך שאעשה לך סיור במאלבורן?" אליסתר חייך. חיוכו היה כל כך טהור. אליסתר היה נראה כמו קרן שמש שפגעה באדמה וקמה לתחייה, או לפחות ככה ווילהלם חשב.
"אני אשמח." ווילהלם חייך. הם החלו ללכת ביחד.
ווילהלם סובב את ראשו לקמילה וקרץ לה. "לאקסיטי, את מסכימה לכל זה?" קמילה הצביעה לעבר ווילהלם ואליסתר.
"נראה שאח שלי מחבב אותו, זה נחמד." לאקסיטי חייכה. "למה את כל כך מתנגדת?"
"כי זה מוזר לראות את אבא שלי עם האח של חברה שלי ביחד. את לא חושבת שזה מוזר?"
"אבא?" אקי הביט בקמילה בחיוך.
"אז את כן מחשיבה את ווילהלם כאבא שלך." ארי צחקקה. כולם החלו להחניק צחקוקים בעוד קמילה הסמיקה.
המוזיקה החלה שוב. "בואו! אלמד אתכם כיצד לרקוד!" לאקסיטי חייכה, אחריה הלכו אקי קמילה ולוניה. סאטומי נשארה לצד ארי וניקי שלא יכלו לרקוד.
"נהיה בטוחים כאן." היא חייכה לעברם.
"תודה סאטומי." ארי חייכה אליה. שמלתה האדומה חשפה מעט את כתפיה הצרות.
"אעשה הכל עבור הצוות שלי." סאטומי הביטה בלוניה שניסתה ללמוד אך כשלה. היא לא הצליחה לעמוד בקצב של לאקסיטי והמוזיקה. סאטומי גיחכה.
"במאלבורן יש אווירה שמחה." ניקי חייך. הוא אהב את מאלבורן, בעיקר כי תמיד כשהגיעו אליה נשמעה מוזיקה.
"כן, זה נחמד." ארי החזיקה בידו. הוא הידק את אחיזתו בידה.