הנסיכה ושדת הים

פרק 16

קולות החצוצרה הדהדו בכל העיר שהתאספה מול הארמון כדי לראות את שני הנסיכים יוצאים ממנו- הבכור, האנס, היה יורש העצר של ממלכת פריזלריי, והוא עמד לבקר באחד האיים של ממלכתו, לעומתו היה אלברט, הוא היה בנה של פילגש המלך, אך למרות זאת תושבי הממלכה אהבו אותו. וכמו שהיה כתוב בעיתון, הוא יהיה בדרך לאחוזתו שביער כדי לערוך נשף קטן.

הכרוז כחכח בגרונו, "קבלו את יורש העצר האנס ברהרד אמיל השני, ואחיו, הנסיך אלברט אלכסנדר אמיל החמישי!" כולם הריעו בקולי קולות כאשר שני הנסיכים יצאו וירדו במדרגות הארמון.
"בהצלחה במסע הביקורים הדיפלומטי שלך." אלברט הביט באחיו, הם היו שונים מאד במראם, האנס היה גבוה בעל שיער חום ועיניים ירוקות. אלברט לעומתו היה בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות, כמו אימו.
"בהצלחה בנשף שלך." האנס חייך, אך לא הביט באחיו, הוא המשיך להביט בנתיניו.
"תודה." אלברט אמר ועמד בפני הכרכרה הלבנה עם הקישוטים הירוקים,
"ואלברט-" האנס עצר אותו רגע לפני שעלה על הכרכרה. "אני מקווה שזה יהיה הנשף האחרון שלך, כי הכסף שאתה מבזבז על מסיבות ומשתים, אמור להיות עבור התושבים, לא עבור רווחתך האישית." האנס כיווץ את גבותיו.
אלברט הוריד את ידו של האנס מכתפו. "אחי היקר, הכסף שאני משתמש בו הוא שלי, ואתה לא זה שתחליט כיצד אבזבז אותו." אלברט אמר ונכנס לכרכרה שחפציה כבר הונחו מאחוריה. אלברט התיישב והסיט את הווילונות כדי שלא יראה את העם מנופף לו. החיוך שעד לפני רגע היה לו נמחק לנוכח דברי אחיו. הוא נאנח ועצם את עיניו.

כולם התארגנו במקומותיהם. לוניה הסתכלה על כל אחד בעודה מכינה את הקשת והחצים שלה. רוב הצוות היו עם קשתות. חוץ מהתאומים וקמילה שהיו עם פגיונות לזריקה.

"סאטומי, איך את יודעת שהכרכרה תעבור פה?" לוניה הביטה בסאטומי שעמדה לצידה, היא הייתה מחומשת אך לא התכוננה עם נשקיה כיוון שהייתה אחראית על לתת פקודות.
"יקירתי, זה פשוט. הדרך היחידה לאחוזת המלכות הקטנה ההיא זו הדרך הזאת, הכרכרה תהיה חייבת לעבור כאן. הכל מסומן במפה." סאטומי גיחכה בזמן שהראתה את המפה ללוניה וגלגלה אותה בחזרה. היא שמה לב לידיה הרועדות של לוניה בזמן שהיא מכוונת את הקשת. היא נגעה בידיה הרועדות ויצבה אותן.
"תזכרי, אל תלחצי. את רק צריכה לירות על הכרכרה, לא על הבן אדם, אין לנו אינטרס להרוג אותם." היא קירבה את פניה לפניה של לוניה. הן הרגישו את חום הגוף אחת של השנייה. סאטומי ניסתה להתעלם מזה במיוחד כשהם היו באמצע הכנות למארב.
לוניה הנהנה והסמיקה. "אני אזכור, תודה." ידיה התייצבו.
כולם היו בשקט, מחכים לכרכרה. אקי ישב על ענף עבה כדי לראות מתי הכרכרה תבוא. לפתע הוא ראה את הכרכרה- הוא זיהה אותה לפי הסמל של פריזלריי שהיה בצבע זהב.
אקי שרק, סימן לכך שהכרכרה מגיעה. סאטומי הודיעה לכולם להתכונן. אירו הביט קדימה על השביל. הוא לבש חולצה לבנה ומכנסיים חומים וקורעים. הוא הביט בסאטומי, מחכה לסימן ממנה.
ברגע שהיא הנהנה אירו רץ לעבר השביל ונפל בדיוק ברגע שהכרכרה נעצרה מולו.
'אירו, זה הזמן שלך, אתה חייב לשחק. אתה יכול לעשות את זה.' אירו חשב לעצמו, הוא הרים את מבטו והביט על הכרכרה בפחד. היא נראתה ענקית לעומתו.
"נערי, אתה בסדר?" העגלון ירד מהכרכרה לעזור לאירו.
"פרנק, מה קרה?" נשמע קול מהכרכרה, אירו הביט במקור הקול ומהדלת של הכרכרה יצא הנסיך.
"הנער הזה הגיע משום מקום ונפל." העגלון אמר.
"הצילו-" אירו מלמל, הוא השפיל מבט.
אלברט התקרב לאירו והתכופף אליו.
סאטומי הביטה בקמילה וסימנה לה ללכת לשם. קמילה הצליחה לקחת את הדברים מבלי לעשות שום רעש.
"הוא מעלת-" אלברט עצר את פרנק מלהמשיך לדבר.
"איך קוראים לך?" הוא הביט באירו, הוא נראה תמים ושביר כל כך, אלברט ריחם עליו.
"קו-קוראים לי אירו." אירו מלמל ורעד מעט.
"אתה מוויישוו נכון?" אלברט החזיק בידו. "מה קרה לך?" הוא ליטף אותה.
"הייתי כלוא אצלם. ה-הם רצו למכור אותי. א-אבל ברחתי, הצלחתי לברוח." אירו הביט באלברט, עיניו הכחולות הזכירו לאירו את הים, אך בשונה מעיניה של לוניה שנראו כמו ים נקי וטהור, עיניו נראו כמו מעמקי הים- מים חשוכים.
"הסמל של כנף הדם, אבל שמעתי שהמנהיג שלהם נרצח." אלברט ליטף את לחיו המקועקעת של אירו.
"ע-עלה מנהיג חדש."
"אתה כל כך רזה. יש לך הרבה צלקות." אלברט הוריד את ידו.
לפתע חצים נורו אל עבר המרכבה, פרנק ואלברט הסתובבו לאחור ושמו לב שהתיבה עם החפצים נגנבה.
"זה הם!" אירו צעק והחל לרוץ, בורח לפי התוכנית. אבל יד חזקה משכה אותו.
"אל תדאג, אתה תהיה מוגן אצלי." אלברט הרים אותו ורץ לעבר הכרכרה. אחד מהחצים פגע בכתפו של אלברט. סביב החץ נקשר סרט צהוב קטן.
'החץ של לאקסיטי.' אירו חשב לעצמו. לאקסיטי אהבה לקשט את חציה בסרטים בכל מני צבעים.