הפכתי לרוצחת

פרק 7-שלושת ימי הגורל

הוספתי שיר בהתחלה השיר בספרדית מי שרוצה מוזמן לשמוע אותו הוספתי אותו לסצנה מסויימת אני ירשום מתי להתחיל להשמיע אותו 

-נקודת המבט של נינה-

הלכתי על הדשא הירוק והנעים, הייתי בפארק מסביבי היו המון ילדים שרצים ומשחקים. ואז ראיתי אותה, ראיתי את עצמי ילדה קטנה בת 4 יושבת בארגז החול, ולידי בת ה-4 ישב תומאס אחי הקטן והתמים שהוא רק בן 3. ראיתי איך הם מציירים ציורים על החול התקרבתי עליהם כדי לראות אותם יותר טוב ואז תוך שניה הכל השתנה, הדשא הירוק והנעים הפך לצהוב ויבש השמש הנעימה כוסתה עד שלא נראתה והשמיים הכחולים והיפים הפכו לאפורים ואפלים רוח חזקה נשבה. ואז ראיתי אדם שלא הצלחתי לקלוט את גופו או את פניו כי תוך שניה הוא הפך לזאב, ואז ראיתי אותן את אותן עיניים אדומות ראיתי את האיש שרצח את אחי והורי. הזאב קפץ על אחי הקטן וקרע את הגוף שלו לגזרים ואני לא הספקתי לעשות כלום, ראיתי איך אני בת ה-4 בורחת עד שלא ראיתי את עצמי יותר ואז משום מקום הזאב עם העיניים האדומות תקף אותי. 

קמתי במהרה זה היה חלום חשבתי לעצמי, אבל מזה משנה הרי החלום הזה באמת קרה. ישבתי מחכה שהסחרחורת שתקפה אותי תעלם ואחרי כמה שניות קמתי.

התחלתי ללכת על הלא נודע לא היה לי כוח לאף אחד לא היום, המשכתי ללכת ואז משום מקום ליאם עמד מולי. "איך עשית את זה?" שאלתי בהפתעה "ישלי כמה טריקים בשרוול" הוא ענה עם חיוך שחצני על פניו, אני לא יודעת למה אבל באותו הרגע הרגשתי דז'ה וו כאילו שהוא אמר את זה כבר. מיהרתי לסלק את המחשבה מראשי ולענות לו לפני שיראה שאני מעופפת, "טוב זוז" עניתי לא מעוניינת להמשיך את השיחה אך הוא לא זז. "לאן?" הוא שאל "לא עניינך" אמרתי בעצבים "את לא הולכת עד שאת אומרת לי לאן וגם אז לא בטוח תלוי אם אני אסכים או לא", התחלתי לרתוח מזה תלוי אם אני אסכים או לא למה מי הוא חושב שהוא טוב אין לי כוח, גלגלתי עיניים ועניתי "אני רוצה ללכת להיות לבד לכמה זמן" .הסתכלתי על עיניו הירוקות רואה שהוא מתלבט מה לעשות ולבסוף הוא ענה "אל תתרחקי יותר מידי" הנהנתי והוא נתן לי לעבור.

-נקודת המבט של ליאם-

ראיתי את נינה מתרחקת יותר ויותר וכשלא ראיתי אותה יותר הלכתי בחזרה למקום שישנו בו וראיתי את אמה יושבת על אבן ואוכלת תפוח. ידעתי שהיא יודעת מה עובר על נינה "שומעת" התיישבתי לידה, "לא בזמן שדיברת עם נינה הפכתי לחרשת מהלך לא חכם" הסתכלתי עליה בבלבול "מה לא חכם?" "לדבר עם נינה ולעצבן אותה היום" היא אמרה כאילו זה מובן מעליו. ידעתי שהיא יודעת מה עובר על נינה, "למה דווקא היום?" אמה הפסיקה לאכול מהתפוח והסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח, "מה?" הסתכלתי עליה מחכה לתשובה "אבא שלך רצח את ההורים ואת אח של נינה ואין לך מושג מה עובר על נינה?" היא הסתכלה עלי במבט מבולבל והתחלתי להתעצבן לא היה לי כוח למשחק הניחושים הקטן הזה. "אמה תעני לי מה לעזאזל עובר על נינה?" ואז היא זרקה את הפצצה, "היום זה היום שתומאס מת" "מי?" שאלתי לא מבין על מי היא מדברת "תומאס הוא אח של נינה" הסתכלתי עליה מופתע לזה לא ציפיתי, ולפני שהספקתי להגיב היא המשיכה לדבר "היום הזה והיומיים הבאים הם הימים הכי קשים בשנה בשביל נינה", "למה?" היא הסתכלה עלי והמשיכה "היום זה היום שבו תומאס מת מחר זה היומולדת של נינה ומחרותיים זה היום שההורים שלה נרצחו". הסתכלתי עליה בהלם לא יודע איך להגיב והיא המשיכה, "אני ונינה קוראות לשלוש ימים האלה שלושת ימי הגורל כי הגורל שלה ושל היקרים לה מכל נחרץ ביום הראשון והשלישי, ובוא נגיד שזה שהיומולדת של נינה נפל בול ביום שמפריד ביניהם לא גורם לה לאהוב את היומולדת שלה וזהו בגלל זה נינה מתובדדת היום".