תום&אריאל

פרק 26💖

איתמר נכנס לחדר שלי, "תומי" הוא אמר בקול רך.
"לא. לא תומי ולא נעליים" אמרתי לו, "את צריכה להבי.." הוא אמר אך קטעתי אותו, "אני לא צריכה להבין, לא מגיע לי יחס כזה" אמרתי לו.9
"את צודקת" הוא אמר, הסתכלתי עליו והוא חיבק אותי, החלטתי לשאול אותו שוב.
"איך הכרתם?" שאלתי, "היא הצטרפה השנה לכיתה שלי" הוא אמר.
"יש לך טעם טוב" אמרתי לו, "למה?" הוא שאל וגיחך, "כי היא יפה" אמרתי.

ירדנו למטה, שמעתי את שגיא מדבר בפלאפון "גם אני אותך חייםשליי" הוא אמר וכבר הבנתי שזאת שני.
"גם אני אוהבת אותך שני" אמרתי לכיוון הפלאפון שלו ושמעתי אותה צוחקת.
התיישבתי לידו, הוא נשכב ושם את הראש שלו על הרגליים שלי ושיחקתי לו בשיער.

אמא התיישבה איתנו בסלון וקיבלה שיחת פלאפון.
"בואו הולכים לבית חולים" היא אמרה בלחץ, היא לקחה את המפתחות של האוטו ויצאנו.

"מה קרה אמא?" איתמר שאל כשיצאנו לכיוון בית החולים, "אבא, הוא עבר תאונה" היא אמרה והייתי בהלם.
"הרופאים אומרים שהמצב שלא קל, אין מה לדאוג" היא אמרה והרגיע את כולנו.

הגענו לבית החולים, ירדנו מהאוטו ואז שמתי לב שאני אם פיג'מה.
"תפני אותנו לחדר של בן זיו (אבא שלי)" אמא אמרה לפקידה, "קומה ראשונה חדר 34" הפקידה אמרה והלכנו לשם.

נכנסנו לחדר של אבא, המצב שלו באמת היה קל רק היד שלו הייתה שבורה, אני לא רוצה לחשוב מה היה יכול לקרות במקום זה.
הרופא נכנס לחדר, "בן זיו?" הוא שאל את אבא שלי, "אתה משתחרר עכשיו" הוא אמר לו.
"אבא" אמרתי לו, "מה נסיכה שלי?" הוא שאל, "תבטיח לי שאני הראשונה שמציירת לך על הגבס" אמרתי לו, "אין בעיה" הוא אמר וליטף את הראש שלי.

הגענו הבייתה, אבא, איתמר ושגיא התיישבו בסלון ואמא עלתה לחדר שלה ושל אבא.
עליתי לחדר והבאתי את הקלמר שלי.
ירדתי למטה והתיישבתי ליד אבא, וציירתי לו על הגבס.

-כעבור שעתיים-

ישבנו בסלון כולנו, הדלת נפתחה ודניאל נכנס לבית (זה היה יום חמישי וכרגיל כול החיילים חוזרים בסופי שבוע).
"חזרת" צעקתי וקפצתי עליו, הוא תפס אותי וחיבק אותי. "כמה התגעגעתי לקטנה הזאת" הוא אמר לי והוריד אותי.
אמא חיבקה את דניאל, "אתה רעב?" היא שאלה אותו ותפסה את לחייו, "האמת שכן" הוא אמר והתיישב בסלון.
אחרי כמה דקות אמא חזרה עם צלחת של קוסקוס.
"אני גם רוצה" שגיא אמר, "גם אני" אני ואיתמר אמרנו ביחד, "אני ישים לכם" אמא אמרה והלכה למטבח.

דפקו בדלת, הלכתי לפתוח ואביעד ואריאל עמדו שם.
"שגיא בבית?" אביעד שאל, "כן תיכנסו" אמרתי להם, הם ניכנסו והלכתי אחריהם לסלון.
הצלחת קוסקוס שלי הייתה על השולחן שם, התיישבתי על הספה, לקחתי את הצלחת והתחלתי לאכול.

באמצע שאכלתי הרגשתי שמסתכלים עליי, הסתובבתי ומי שהסתכל עליי היה אריאל.
איך שהסתובבתי הוא סיבב את הראש.
אני ממש לא מבינה אותו, ועוד אומרים שבנות מסובכות, זה בדיוק ההפך!

-כעבור שעה-

"את באה לשנ"צ?" שובל שאל אותי (מי שלא זוכרת זה בן דוד שלי, כן אני יודעת שקצת הזנחתי אותו ואת ירין), "כן אני גמורה" אמרתי והלכתי איתו לחדר שלי.
נשכבנו במיטה, שמתי את ראשי מול הראש שלו, "הוא לוחץ עלייך?" הוא שאל והסתכלתי עליו במבט לא מבין, "חבר שלך" הוא הוסיף כשראה את המבט שלי.
"לא" אמרתי, "התנשקתם?" הוא שאל, "לא, למה?" שאלתי.
"כי.." הוא בא להגיד וקטעתי אותו, "אתה מקנא?" שאלתי, "הוא מרחיק אותך מימני" הוא אמר.
"כן באמת בזמן האחרון התרחקנו" אמרתי.
"שמעתי שיש מישהי באופק" אמרתי רומזת לו, "האמת שכן" הוא אמר.
"נוו מי זאת?" שאלתי אותו, "את לא מכירה" הוא אמר מנסה להתחמק, "אתה לא תצליח להתחמק" אמרתי וחייכתי אליו.
"איך אפשר לעמוד בגומות האלה?" הוא שאל/אמר ונישק אותי במצח.
"נוו שובל" אמרתי, "את מכירה את ים שושן?" הוא שאל ופערתי את פי, "מה?" הוא שאל לא מבין.
"זאת אחות של אביעד" אמרתי, "אה" הוא אמר "הלחצת אותי" הוא הוסיף.
הרגשתי שהעיניים שלי נעצמות ונרדמתי.

-אחרי 3 שעות-

התעוררתי, הסתכלתי לצד וראיתי את שובל ישן.
הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים, ירדתי למטה אף אחד לא היה, הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 18:04.

זיו התקשר אליי, "תומי" הוא אמר כשעניתי, "מה?" שאלתי בקול צרוד של שינה.
"את ושגיא באים היום?" הוא שאל, "לאן?" שוב שאלתי, "לפארק" הוא ענה.
"אממ.. לא יודעת ניראה" אמרתי לו, "טוב יפה שלי" הוא אמר, "ביי" אמרתי וניתקנו ביחד.

עליתי לחדר של שגיא, פתחתי את הדלת והוא היה ישן.
"שגיא" אמרתי וניערתי אותו, "נוו שגיא" אמרתי קצת יותר בקול והתיישבתי על הטוסיק שלו.
"אוףף מהה" הוא אמר העצבים, "דבר ראשון אל תצעק עליי ודבר שני, אנחנו הולכים היום לפארק?" שאלתי/אמרתי לו.
"כדי לך לקום מהתחת שלי" הוא אמר מגחך, "למה?" שאלתי לא מבינה, "יש לי פליצה" הוא אמר וישר קמתי ממנו.
פתאום עלה ריח מסריח מאודדדדדד.
שמתי את החולצה על האך שלי, "איכככ נו שגיאא" אמרצתי ויצאתי מהר מהחדר.

תהנוו אהובותת💖