אחי ואני נסענו במכונית בדממה, השענתי את ראשי על החלון ואירועים החלו להתרוצץ במוחי.
*פלאשבאק*
אני, רז, רועי ואבי עמדנו מסביב לשולחן במשרדו של אבי, שלידנו עוד עשרה שומרים.
"אז אחרי שליאן 'מוחקת' אותו, אנחנו נכנסים פנימה ומשתלטים על המקום" אבי אמר ובידו הצביע על דרכי הכניסה שלהם לבנין.
"מה ליאן עושה אחרי שהיא 'מעלימה' אותו?" אחי רז שאל.
ברגע זה כל המבטים הופנו אלי, כולם ידעו שאני טובה בזה ואם אני אכנס איתם זה יהיה יתרון מובהק, אבל אבי לא מוכן לקחת את הסיכון הזה.
"היא תזרוק את המעיל ואת כובע הגרב ותשתלב בקהל" אחי, רועי אמר בקצרה.
רז הביט עלי במבט עצוב, הוא יודע כמה אני אוהבת להיכנס למקומות האלה, להרגיש את האנדרנלין זורם בעורקי.
אבל, זה לא תלוי בי.
התבוננתי בלוח השעם אשר היה מולי ועליו היו פרטים על הקורבן, 'אלן בוסקליה' גבר כנראה בשנות החמישים לחייו.
התבוננתי על משפחתו, אשתו הייתה אישה יפהפייה, שיערה השחור מתולתל בפרעות אך באותו זמן מעניק לפניה עדינות מיוחדת ומבליט את עיניה האפורות.
והייתה לו ילדה, להשערתי היא בערך בת 5, יש לה שיער שחור חלק שלקחה מהאמא ועינים שחורות, דבר שלקחה מן האבא.
אני הולכת להשאיר אותה יתומה, לבד בעולם הזה.
ואמא שלה, תיהיה שבורה, יכול להיות שהיא תידרדר לסמים או לאלכוהול.
גוש ענק החל לעלות בגרוני ואני יצאתי מהחדר ונכנסתי לשירותים, נועלת אחרי את הדלת, אלה עם המשפחה... הם הכי קשים.
*סוף פלאשבאק*
אני ואחי הגענו הביתה ובסלון חיכה לנו רועי, שיערו החום נפל על מצחו ועיניו הכחולות סקרו את העיתון.
"היי" אמרתי.
"תראו" הוא אמר והגיש לנו את העיתון.
כשראיתי על מה הוא מדבר חשכו עיניי.
"כבר עבר יום מאז הרצח של 'אלן בוסקילה' סוחר הסמים הידוע והמשטרה עדין לא מצאה דבר המראה על זהותו של הצלף.
אשתו של אלן 'רוזלינה' התאבדה אתמול בשעות הערב, אך לפני זה הרגה את ילדתה בת החמש 'שירי'....
עיניי החלו להיות רטובות מדמעות וראיתי החלה להיטשטש.
עליתי לשירותים בריצה והוצאתי את כל תכולת בטני לתוך האסלה.
לאחר שהקעתי נשארתי באותה תנוחה, יושבת על הרצפה שידי על האספלה וראשי מביט מטה.
דמעות חמות החלו לזלוג במורד לחיי אך לא מיהרתי למחות אותן, זה אף פעם לא קרה, רוב האנשים שהרגתי היו רווקים או נשואים לזונות שאין בניהם שום אהבה, אבל היא אהבה אותו.
נזכרתי בתמונה שבה ראיתי את שלושתם יושבים על ספסל בפארק כלשהו ומחייכים חיוכים ענקים, אמיתיים.
"ליאן" קולו של רז נשמע מבעד לדלת הלבנה.
"לך מכאן רז" אמרתי בשקט.
"לי, תני לי להיכנס" הוא השתמש בכינוי שאימי הביאה לי לפני מותה.
"רז לך מכאן!" הפעם צעקתי.
"לא!" הוא צעק בחזרה, "אני לא יכול לדעת מה את מרגישה, ואני לא הולך לשקר לך ולומר לך שאני מבין אותך, אבל תני לי להיכנס"
הורדתי את הפאה השחורה ונתתי לשיער ליפול עד הרצפה.
הורדתי גם את עדשות המגע וזרקתי אותן על הרצפה.
התקדמתי לעבר החלון, שלמזלי היה יחסית נמוך ויצאתי ממנו מתחילה לרוץ כמו משוגעת.
הגעתי לפארק והתחלתי ללכת עד שהתנגשתי במישהו ונפלתי לרצפה.
נקודת מבט רפאל:
אלון אמר לי שתום, רון ונדב כנראה יהיו בפארק, זה המקום הקבוע שלהם.
התחלתי ללכת עד שמישהי התנגשה בי ונפלה.
ירדתי על ברכיי במהרה כדי לעזור לה.
מולי הייתה נערה יפהפייה, בעלת יופי מיוחד, שערה היה הכלאה בין בלונד לחום והוא גלש בגלים עדינים עד לרצפה, עיניה הגדולות והירוקות נצצו מדמעות ואפה הקטן היה אדום.
"אני מצטערת" היא אמרה בשקט.
והסתכלה היישר בעיניי, כאשר שמה לב שהיא מסתכלת יותר מדי היא השפילה את מבטה והסמיקה.
"בואי" אמרתי והושטתי לה יד בכדי לעזור לה לקום.
היא אחזה בידי, שהייתה ענקית בהשוואה לידה הקטנה, ונעמדה על רגליה.
"את בסדר?" שאלתי אותה. מה קורה לי?!
"כן" היא ענתה והשפילה את מבטה.
אחזתי בסנטרה והרמתי את ראשה כך שתסתכל היישר בעיניי.
נקודת מבט ליאן:
הוא אחז בסנטרי והרים את ראשי כך שאסתכל היישר עליו.
עיניו החומות הביטו היישר בעיני, שיערו השטני הפרוע נפל על עינו השמאלית והסתיר מחציר ממנה ופיו התעקל לחיוך קל.
פאק! מישהו ראה אותי!
בהבזק של שניה העפתי את ידו ממני, החטפתי לו בוקס לבטן והתחלתי לרוץ משם הכי מהר שאני יכולה.
כאשר הגעתי לביתי מצאתי את משפחתי יושבת בסלון עם כל השומרים שלהם ומדברים.
"היא לא התרחקה הרבה" אבי אמר ושיערתי שמדובר עלי.
"אוקי רבותי, אני כאן, תחזרו הביתה ולכו לישון" אמרתי בקול סרקסטי וחייכתי את החיוך הכי מתוק שיכולתי לעלות על פני.
"ליאן!" רועי קרא ורץ אלי, מחבק אותי בחוזקה.
"רועי אין לי אוויר!" אמרתי לו.
הוא התנתק ממני ומבטו הפך ממודאג לזועם.
"את מודעת לסכנה ששמת את עצמך בה?! מה אם מישהו היה תופס אותך?!" הוא צעק עלי.
"קודם כל, אני יכולה להגן על עצמי! עברתי שיעורי קרב מגע מאז שאני בת שתיים עשרה ואני גם ניצחתי אותכם פעם או פעמיים! ודבר שני אל תצעק עלי!" צעקתי עליו בחזרה.
"שקט!" קולו של אבי רעם בחלל.
רועי ואני הסתובבנו אליו, שיערו האפור שבדרך כלל מסודר היה פרוע ועיניו הכחולות היו סערה של רגשות.
הוא גירד את אפו הגדול ואמר "ליאן, לכי לישון ומחר נדבר על הכל כשתחזרי מבית הספר"
הנהנתי אליו ועליתי לחדרי, סוגרת את דלתי ומורידה את בגדיי.
לקחתי חולצה ארוכה ורחבה של רז, שהגיעה לי בערך עד לברכיים וטיטס קצר ושחור.
אספתי את שיערי לקוקו רופף ונשכבתי במיטתי.
הכנסתי את ידי מתחת לכרית בודקת שהאקדח שלי עדיין שם, הוא שם.
התהפכתי לכיוון הקיר ונרדמתי.
וואו אין לכם מושג כמה זמן חיכיתי לכתוב את הפרק הזה.
סוף סוף הם נפגשו!
אבל רפאל לא הולך להשתנות כל כך מהר😎
תגיבו לי מה חשבתם ותעקבו😇
מקווה שאהבתם😝😝😝😝
YOU ARE READING
Strange Love
Romance*מוקפא* זה לא עוד סיפור רגיל על פושע גדול שמתאהב בנערה התמימה, לא, הסיפור הזה הוא אחר לגמרי, שונה ומלא בהפתעות. ליאן מלכה היא הבת למשפחת הפשע הגדולה בארץ. במשך כל חייה היא חייה עם זה ללא שום טענות, להפך, היא הורגת אנשים, מעלימה אותם, עושה את "העבו...
