פרק 8

1.6K 104 3
                                    

נקודת מבט ליאן:

אני רצה במקום לא ידוע, בניינים ענקיים מקיפים אותי מכל עבר אין לי כלי נשק אך שום סכנה לא נשקפת כאן.

לפתע אני שומעת מאחורי נשימות חלושות.

הסתובבתי ושאפתי בבהלה.
מולי עמדה רוזלינה, אישתו של אלן בוסקילה ולידה עמדה שירי, ביתה, אוחזת בידה בחוזקה.

היא הביטה היישר בעיניי ורק רגש אחד היה שם, כעס.

התעוררתי בצרחה והדלקתי במהירות את האור.

הכרית שלי הייתה רטובה מזיעה ודמעות נטפו מעיניי.

"ליאן!" אחי רז נכנס לחדרי כשרובה בידו.
הוא הסתכל עליי והתיישב לידי, המיטה שקעה ממשקלו ואני השפלתי את ראשי, ממשיכה לבכות.

"מה קרה, לי?" אחי שאל.
הרמתי את ראשי אליו והבטתי היישר בעיניו הירוקות כשלי.

"סתם סיוט" עניתי בקצרה ומיהרתי להשפיל את מבטי.
"רוזלינה?" הוא שאל כאילו קרא את מחשבותיי. הינהנתי.
"אוי ליי" רז אמר ומשך אותי אליו, ראשי טמון בחזה שלו ודמעות מרטיבות את חולצתו.

"זה מעולם לא קרה, "התייפחתי "אני. בחיים. לא. גרמתי. למישהו. להתאבד." מדגישה כל מילה ובעיקר את האחרונה.
"היא הייתה חפה מפשע! זה לא הגיע לה" המשכתי.

רז רק הנהן וחיזק את חיבוקו.

****

עמדתי מול המראה במשך חמש דקות.
אני לא מאמינה שסוף סוף נותנים לי לצאת החוצה כליאן!

העברתי את ידי בשיערי הארוך והחלטתי שאני חייבת להתלבש.

הוצאתי מהארון חולצה שחורה וצמודה, ג'קט בצבע ירוק זית וג'ינס סקיני שחור עם קרעים.
ונעלתי את הדוקטור מרטינס האדומות שלי.
מרחתי טיפה ליפגלוס אדמדם והתזתי על עצמי את הבושם של ויקטוריה סיקרט.

אף פעם לא ממש אהבתי איפור, אם בן רוצה אותי שיקח אותי כמו שאני, בלי משהו שמחסה את ה"פגמים" שלי...

יצאתי מחדרי בעודי מזמזמת שיר ששמעתי אתמול ברדיו.

ירדתי במדרגות ומצאתי את רועי ורז יושבים מסביב לשולחן ושותים קפה.
רועי סימן לי בידו לבוא אליהם וכך עשיתי.
"שבי" הוא אמר וסימן בידו על הכיסא מולו.

התיישבתי ורועי התחיל לדבר.
"אז כפי שאתם יכולים לנחש כבר הודענו לבית הספר לגבי הזהות שלכם אז אתם לא צריכים לעבוד במזכירות לקחת טפסים וכל החרא הזה" הוא אמר, לגם מכוסו והמשיך.
"אתם לא מדברים עם אף אחד על כל מה שקורה כאן ועל המבצעים שעשינו.
וכפי שאתם יודעים, אתם חייבים ללמוד, לא להבריז משיעורים וכל שאר החוקים של אבא"

Strange LoveWhere stories live. Discover now