נקודת מבט רפאל:
התנתקנו מהנשיקה, מלאי תשוקה עקב מה שקרה כאן. אך המחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה "מה לעזאזל אתה עושה?! אתה תפגע בה!"
מה זה הרגש הזה שאני מרגיש לעזאזל?! למה היא גורמת לי להרגיש ככה? אין מצב שאני מתאהב בה נכון? לא! אין סיכוי! אני רק רוצה אותה במיטה שלי זה הכל!
תמשיך לספר לעצמך את זה ואולי זה יהיה נכון. אמר קול קטן ממעמקי מוחי.
לעזאזל איתך תת מודע!
נשארנו כך במשך כמה דקות, בוהים אחד לשני בעיניים ומופתעים מהסיטואציה.
"בואי אני אחזיר אותך הביתה" שברתי את השתיקה.
"אבל אני באתי עם הבנות" היא אמרה בשקט ושיחקה עם אחת מקצוות שיערה. מלפפת אותה סביב האצבע ומשחררת וחוזר...
"את לא יודעת מה השעה נכון?" שאלתי אותה עם מעט שעשוע בקולי.
היא הרימה אליי את עיניה הירוקות, העיניים שבהם אתה יכול ללכת לאיבוד אם תסתכל עליהם יותר מדי.
רפאל מה עובר עליך?!
"השעה עכשיו כבר כמעט שתיים עשרה בלילה" עניתי לה ופיה נפער טיפה בתדהמה.
איך אני רוצה לנשק אותה עכשיו... לא! אתה לא רוצה את זה! אתה רפאל של סטוצים! כן! זהו זה!
"כנראה שהכמה דקות האלה באמת היו נצח" היא מלמלה אך מספיק חזק כדי שאשמע.
"אבל איפה הבנות ויונתן?" היא שאלה ודמי התרתח לשמו של יונתן, ראיתי את הנשיקה הקטנה שלהם בבריכה ואני מכיר אותו, הוא יפגע בה יותר ממה שאני אפגע בה.
"כל חברותיך השתכרו כאילו אין מחר לאחר שנעלמת, וכך גם יונתן" עניתי ויכולתי לראות את הבלבול על פניה.
"גם ניקול?!" היא שאלה בהפתעה, כן, גם ניקול, מי היה מאמין שהחרשנית הקטנה תשתכר כאילו אין מחר. חשבתי אך הבאתי לה את התשובה הקצרה.
"כן" עניתי ביובש.
"טוב, האחים שלי יהרגו אותי! אני חייבת לחזור הביתה!" היא אמרה והחלה לרוץ במורד המדרגות.
"ליאן! חכי!" קראתי אחריה אך היא לא עצרה.
לאחר כמה דקות בהן היא רצה אבודה בביתי הענק הצלחתי למצוא אותה ותפסתי במפרק כף ידה.
"מה?!" היא שאלה עצבנית ולחוצה.
"תני לי להחזיר אותך הביתה" ביקשתי בעדינות שלא אופיינית לי וילטפתי את לחייה בעדינות. הושטתי אליה את שמלת החוף שלה והיא לבשה אותה במהירות, רק הרגע קלטה שנשארה בבגד ים בלבד.
היא נשכה קלות את שפתה התחתונה ופעולה זו גרמה להסיט את עיניי מעיניה ולעבור אל שפתיה הבשרניות.
שיחררתי את שפתה בעזרת אגודלי כיוון שידעתי שאני לא אשלוט במעשיי אם היא תמשיך כך.
"בסדר" היא ענתה בתבוסה והובלתי אותה אל מחוץ לביתי עדיין לא עוזב את ידה.
כאשר הגענו לחנייה אשר מלאה במכוניות יוקרה היא שאלה "מה מהמכוניות האלה הן שלך?"
"כולן" עניתי ומשכתי בכתפיי.
"אז לאיזה מהן להיכנס?" היא שאלה וחייכתי בסיפוק.
הובלתי אותה אל מאחורי החנייה ונעמדתי מול האופנוע שלי, אימי לא מסכימה לי לנהוג עליו כיוון שהיא אומרת שזאת מכונת הרג...
"יש לך אופנוע?!" ליאן שאלה בהתרגשות כמו ילדה בת חמש שקנו לה את הבובה האהובה עליה.
"כן" גיכחתי והושטתי לה קסדה בעודי חובש את הקסדה שלי.
התיישבתי על האופנוע וראיתי איך ליאן מביטה באופנוע במעט חשש.
"בואי, אני לא אתן לשום דבר לקרות לך. אני מבטיח" אמרתי והושטתי לה את ידי.
מה אני עושה?! אסור שהיא תפתח ציפיות! אני אהרוס אותה!
היא הניחה את ידה הקטנה בידי והתישבה מאחורי על האופנוע, אוחזת חזק בשולי חולצתי.
"אם תחזיקי בי ככה את תיפלי בוודאות" גיכחתי ואחזתי בידיה, כורך אותן סביב ביטני ומגחך עקב המחשבה על כמה ליאן אדומה עכשיו.
כשהתחלנו לנסוע ליאן הידקה את אחיזתה בי ונצמדה אליי ויכולתי להרגיש את בטנה כנגד גבי.
"איפה את גרה?" שאלתי אותה והיא כיוונה אותי לכיוון ביתה.
כשהגענו היא הורידה את הקסדה ומיהרה לרדת מן האופנוע.
"רגע!" קראתי אחרי שהיא החלה ללכת אל שער ביתה "מה עם נשיקת לילה טוב?" שאלתי בתמימות.
ליאן התקרבה אל עבר שפתיי ונשקה להן, כמו שאתה מנשק את אמא שלך!
היא זזה ממני במהירות לפני שהספקתי להעמיק את הנשיקה וצחקקה.
"לילה טוב רפאל" היא קראה לאחר שנכנסה בשער ביתה.
"לילה" השבתי בשקט.
אוקיייייי אז אני יודעת שזה פרק קצר אבל זה כל מה שאני יכולה לכתוב מכיוון שיש לי אינטרנט רק בבתי המלון...
אני מבטיחה שהלרק הבא יהיה ארוך יותר.
תעקבו.
תצביעו.
תגיבו.
מקווה שאהבתם ואני אשמח לביקורת!
YOU ARE READING
Strange Love
Romansa*מוקפא* זה לא עוד סיפור רגיל על פושע גדול שמתאהב בנערה התמימה, לא, הסיפור הזה הוא אחר לגמרי, שונה ומלא בהפתעות. ליאן מלכה היא הבת למשפחת הפשע הגדולה בארץ. במשך כל חייה היא חייה עם זה ללא שום טענות, להפך, היא הורגת אנשים, מעלימה אותם, עושה את "העבו...
