פרק 36

719 56 28
                                    

נ.מ ליאן

זינקתי על איב, זאת שהייתה מופתעת מתגובתי לא הספיקה להתחמק והצלחתי להפיל אותה לרצפה, עליתי מעלייה ובעיניי ניסיתי לחפש את סכין המטבח שהטלתי לעברה שניות ספורות קודם לכן.
ברגע הזה של חוסר תשומת הלב, איב הפכה אותי והתחילה להמטיר עליי אגרופים, כיסיתי את פניי בעזרת ידי ומיהרתי להחטיף לה ברכית לכיוון "האזור האסור" שלה.
היא התכווצה בכאבים והחלה להתרחק ממני בזחילה, ניצלתי את ההזדמנות הזאת וקמתי מהרצפה, שולפת את הסכין ממשקוף העץ בו הוא היה תקוע והחדרתי אותו ליריכה.
היא צריכה מכאב ושלולית דם החלה להופיע באיטיות על רצפת השיש הצחורה.
הסתובבתי בשביל לקחת את האקדח שלי אך כשהסתובבתי בחזרה היא כבר נעלמה.
לאן לעזאזל היא הייתה יכולה ללכת? לספר לאדם? שתי המחשבות האלו ריצדו בראשי, מסרבות לתת לי מנוח.

הדבר הראשון שעשיתי היה לנקות את שלולית הדם של איב.
לאחר מכן לקחתי את התיק שלי ויצאתי מביתי, מתקדמת לכיוון ביתה של ניקול.
הוצאתי את הנייד שלי ושלחתי לאדם הודעה.
'צריכים לדבר, מחר דבר ראשון על הבוקר' החלטתי לא להטריח אותו באמצע הלילה אלא לחכות למחר, הזמן בו שנינו רעננים וצלולים.

"מה לעזאזל עבר עלייך?!" שאלה ניקול בבהלה כשהופעתי בפתח ביתה.
לא יצא לי לראות את"המזכרות" שאיב השאירה עליי אך לפי פניה של ניקול זה כנראה רציני.

"את צריכה לראות את האישה השנייה" גיחכתי ללא שום זכר להומור.

ניקול מיהרה למשוך אותי אל חדרה בעודה מסתירה אותי מבני משפחתה המבולבלים.
רק כאשר נכנסנו לשירותים שבחדרה הצלחתי לראות את פניי.
סך הכל הגנתי עליהן דיי טוב כנגד איב אך בכל זאת על לחיי השמאלית נישא סימן אדום וגדול ועל שפתי התחתונה הופיעה שריטה שכוסתה בדם קרוש.
ניקול מרחה מין משחה מוזרה על לחיי ואת שפתי חיטאה ולאחר מכן הניחה עליה פלסטר לבן וקטן.

"אז..." החלה ניקול "את מתכוונת לספר לי מה קרה?" הבטתי בה בייאוש.
ידעתי של פי חוקי משפחת מלכה אסור לי לפלוט אפילו מילה אחת על כל מה שקורה בחיינו וקשור בכל דרך שהיא לעבודתינו.
אבל את כבר לא חלק מהמותג 'מלכה' חשבתי והתחלתי לספר לניקול את הכל, מהרגע של הסיבה לפרידה הגדולה ביני לבין רפאל ועד לאדם ואיב ובדרך הכנסתי גם את הדרך הטראגית שבעקבותיה התחלתי את העסק הזה.

היא הביטה בי, פעורת עיניים.
משום מה לא הצלחתי לקרוא את הרגשות המשתקפים בעיניה אך יכולתי לנחש שהיא מפחדת וסולדת ממני.
אבל לא הייתי מוכנה למשפט שאמרה.

"את באמת מסכנה" פלטה ועצב השתקף בעיניה בעוד שעיניה הבורקות מנסות לשמור את הדמעות בתוכן.

"מסכנה?" שאלתי בעודי מרימה גבה.
אמרו לי שאני רוצחת, אמרו לי שאני מפלצת, אמרו לי שאני לא ראויה להיקרא בן אדם, אבל מסכנה? את זה עוד לא שמעתי.

Strange LoveWhere stories live. Discover now