"היי," אני אומרת כאשר אני עונה לטלפון. "טרוי? את שומעת?" אני מרימה גבה משאלתה של אן. "למה שלא אשמע, גאונה? מה קורה?" היא נושמת לרווחה בצד השני של הקו.
"אן?" אני מקמטת את מצחי. "הכל בסדר?" יש דממה של כמה שניות, ואני תוהה אם השיחה התנתקה.
"כן, סתם. רק חלום טיפשי שהיה לי. איפה את?" היא שואלת, הנשימה שלה כבר הפכה לסדירה שוב. "חלום? איזה חלום?"
"כלום טרוי, עזבי. סתם חלום מטופש כמו תמיד. איפה את? השעה שתיים עשרה בלילה ומחר יש בית ספר." אני מגחכת משאלתה. "את נשמעת כמו אמא שלי, אן." אני יכולה להרגיש שהיא מגלגלת את עיניה.
"אני אחותך הגדולה בשנה שלמה, אז תני לי קצת כבוד. איפה את? בעבודה?" אני מקליקה בלשוני ופותחת את דלת המכונית שלי.
בדיוק אתמול קניתי אותה, והיה לי מזל גדול שמצאתי אותה. אן הפגישה ביני לבין בעליה הקודמים, והיא הייתה מושלמת בשבילי- גם מבחינת המחיר, וגם מבחינת האיכות.
"בדרך חזרה ממנה," אני עונה לה ומתניעה את האוטו ומתחילה לנסוע.
"טוב, רק... תיזהרי בסדר?" אני מרימה גבה. "ברור, מתי אני לא זהירה בכביש?" אני שואלת, לא מבינה את בקשתה. כלומר, זה נורמלי לגמרי לומר זאת לקרוביך, אבל לא בדיוק כשזה מופנה אליי.
"לא משנה, נתראה מחר." היא אומרת ומנתקת.
~
"טרוייי...." אני שומעת את קולה של לולה ומשפשפת את עיניי בעייפות, מסתובבת לצד השני במיטה. "טרוי!!" היא מנערת אותה בחוזקה. "לולה תעשי לי טובה, היום זה היום החופשי שלי בכל השבוע, תני לי להמשיך לישון טוב?" אני נאנחת לרווחה כשאני שומעת את צעדיה מתרחקים מן החדר.
כמה שניות לאחר מכן, אולם, היא ממהרת חזרה.
"אבל טרוי, יש מישהו בדלת." דבריה גורמים לי לפתוח את עיניי מיד. אני מסתובבת ומתיישבת. "מה זאת אומרת, מישהו בדלת?"
היא מושכת בכתפיה. "הסתכלתי בחלון וראיתי אישה דופקת בדלת. חיכיתי שהיא תלך אבל היא כבר כמה דקות שם." לולה מספרת לי ומחזיקה את המרפק שלה באי נוחות.
אני קמה במהירות ומצווה עליה, "תישארי פה." ולאחר מכן ממהרת לכיוון הדלת.
אני בוחנת את האישה בעלת השיער הבלונדיני, חיוך רחב על פניה. שלושים ומשהו מעלות בחוץ והיא כל כך שמחה? אני לא חושבת שעוד ראיתי מישהו כמוה בכל רחבי קליפורניה.
אני מסדרת את שיערי האדמוני ואת החולצה והמכנסיים הקצרים שלי ופותחת את הדלת.
"שלום, הגעתי לטרוי אנליס?" אני מרימה גבה. "לא, היא לא גרה פה כבר חודשיים. למה, קרה משהו?" החיוך שלה יורד מעט, ואני לא יכולה שלא לחשוב כמה מזויף נראה. "לא, שום דבר רע. אני שכירה מחברת המים, וביקשו ממני להגיד לה שתשלם את חובותיה בהקדם." אני שולחת לה חיוך קטן ותמים. "טוב, הייתי אומרת לה אבל אני לא בקשר עם בעלי הבית הקודמים." היא מצחקקת כאילו סיפרתי בדיחה.
YOU ARE READING
The Girl Who Waited (2)-הוקפא
Teen Fictionספר שני מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" ~ טרוי אנליס בת העשרים לא מחכה למישהו שיבוא להציל אותה. עם אחות בת שבע, ללא הורים או משפחה, הגיוני בהחלט שלא תחכה. היא צריכה לפרנס את אחותה ואת עצמה, ולדאוג שהילדות שלה לא...
