*לא בדוק*
*
אני סוגרת את דלת בית היתומים אחריי, שמה את רצועות התיק הקטן על כתפיי. לא היה בו הרבה, אך בשבילי התכולה הייתה מספיק לבינתיים.
בזכות זה שהשגתי עבודה ששילמה כסף טוב, הצלחתי להשכיר דירה קטנה בשכונה שקטה ונחמדה. אומנם היא הייתה די רחוקה ממרכז העיר, והיה צריך ללכת מרחק רב בכדי להגיע למכולת, אך זה בהחלט השתלם לי. כעת, סוף סוף הייתי באמת עצמאית. אף אחד לא היה מעליי להורות עליי, להגיד לי מה לעשות.
הייתי חופשיה לעשות כרצוני.
בקרוב מאוד, גם אחותי הקטנה של ראיתי זה שנים תהיה חופשיה גם כן.
תהיתי איך היא נראית כיום. היא בוודאי לא זוכרת אותי, אך ברגע שאקח אותה אתן לה זיכרונות חדשים נהדרים. כל כך נהדרים עד שלא תזדקק לכל הישנים. וברגע שאתחיל להרוויח יותר טוב, אוכל גם לתת לה כל אשר ליבה יחפוץ. לאחר שאסיים תיכון, אתפנה לעבוד יותר. אולי בעוד שתי עבודות נוספות. אולי שלוש.
הכל בשביל אחותי הקטנה והיקרה, בת המשפחה היחידה שנשארה לי ואני לה.
אבל אני אדאג לכך שלא תבחין בחסר, שלא תחלום על דברים שלא תוכל לקבל ואני לתת. כמו הורים.
אני נושמת את האוויר הקריר. הייתה לי תחושה משונה, כזו ששכחתי משהו. מישהו. לא היה לי ברור כל כך, וזה גרם לי לתהות אם גם אחותי מרגישה כך. אם היא זוכרת ששכחה את אחותה הגדולה והוריה האמיתיים.
אין דבר. אני אזכיר לה.
ברגע שאקח אותה לביתנו החדש, לא אעזוב אותה לעולם.
~*~*~
איכשהו, עד סופו של השבוע דבר מוזר נוסף לא קורה למרבה המזל.
אני מוצאת את עצמי תוהה ביום שבת אם פתאום משהו הולך לצוץ בפתאומיות, וחושבת על להשאיר את לולה בתוך הבית.
אולם, היא מזכירה לי את יריד האוכל שיתקיים בערב מחר ביום שבת, אליו הבטחתי שנלך.
ולצערי הרב, הבטחות הן משהו שתמיד קיימתי. לולה אהבה לשחק עם הקלף הזה יותר מדי.
״תגידי לאָן שתבוא איתנו,״ אומרת לי לולה בעודה נועלת את נעליה ושורכת את השרוכים. אני מסובבת את המפתחות על האצבע, נשענת על הקיר. ״אמרתי לך כבר שהיא לא יכולה כי הולכת להורים שלה.״
לולה מוציאה אנחה כתגובה וקמה, מראה לי שהיא מוכנה ליציאה. ביום שבת עבדתי רק בעבודה מהבוקר ועד אחר הצהריים, ולא במסעדה בנוסף לכך. ביום ראשון עבדתי רק במסעדה, בערב.
אני מסתכלת על הצמיד מסביב לידה של לולה בעודי נכנסת למכונית, היא מתיישבת מאחוריי.
לא שמתי לב להיותו שם לפני כן, ואני תוהה מתי התווסף לאוסף התכשיטים שלה.
YOU ARE READING
The Girl Who Waited (2)-הוקפא
Teen Fictionספר שני מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" ~ טרוי אנליס בת העשרים לא מחכה למישהו שיבוא להציל אותה. עם אחות בת שבע, ללא הורים או משפחה, הגיוני בהחלט שלא תחכה. היא צריכה לפרנס את אחותה ואת עצמה, ולדאוג שהילדות שלה לא...
