אני לוקחת צעד אחר צעד בזהירות מוחלטת, כאילו כל רגע אפול לתוך מלכודת. לא יכלו להזהיר אותי שאצטרך למצוא את מיקומה של אחותי בעצמי? הייתי בטוחה שמבט אחד מצידה של המכשפה לתוך הקערה יספיק, ואז היא תגלה לנו את מה שרצינו לדעת.
אני עוברת את כל הקומה הראשונה לפני שאני מחליטה לעלות במעלה המדרגות לקומה השנייה. ראיתי מספיק סרטי אימה כדי לא לרצות להתחיל שם, ואני כלל לא מופתעת שהקומה הראשונה ריקה לגמרי, בעיקר ריקה ממה שאני מחפשת.
לא הייתי בטוחה בדיוק מה אני מחפשת. נקודות ציון שיהיו כתובות על הקיר? תמונה של המקום?
אני עושה את דרכי דרך המסדרון החשוך, ורק הפנס של הטלפון החדש שלי עוזר לי לראות.
היו יותר מדי דלתות וחדרים במסדרון, ואני מתלבטת היכן להתחיל. תחילה, אני מנסה את מזלי ופותחת כמה חדרים עם קצב לב מואץ, אך החדרים מתגלים כריקים. רק כאשר אני נכנסת לחדר הרביעי, אני שומעת מישהו קורא בשמי, ואז צחוק. לולה.
אני יוצאת מהחדר במהירות, כמעט נתקלת בקיר מרוב המהירות והלחץ. "טרוי," אני שומעת אותה קוראת לי שוב. "בואי תמצאי אותי!"
הנשימות שלי נהיות כבדות יותר והקצב שלהן מהיר מהרגיל. כל מה שאני יכולה לשמוע בדממת הבית האפל זה קול הנשימות החזק שלי והלב שפועם בחוזקה בחזה.
אני לא מאטה, מתחילה לעבור חדר חדר רק בכדי למצוא את מקור הקול של אחותי הקטנה.
לפתע אני שומעת צרחה. הדבר גורם לי להאיץ את הקצב שלי, ואני הולכת כל כך מהר שאני לא שמה לב היכן אני דורכת ומוצאת את עצמי מועדת ונופלת על הרצפה.
אני נאנקת ועוצמת את עיניי, מניחה יד על הפציעה שלי בראש שעדיין לא החלימה. כשאני פוקחת את העיניים שלי, אני קופאת במקומי בעודי מביטה על הרצפה שכעת הייתה מגואלת בדם.
אני משחררת צווחה, מתרוממת על רגליי ונועצת את מבטי בידיים שלי שהיו מוכתמות בדם מהרצפה, כמו גם הבגדים שלי.
אני צועדת לאחור עם עיניים רחבות מאימה, מסתכלת על החדר מסביב עד אשר אני רואה מאיפה מגיע הדם.
אני עוקפת את הדובי הספוג בנוזל האדום -מה שהתקיל אותי-, עושה את דרכי אל הארון עם רגליים וידיים רועדות. ידעתי שאם אעשה זאת לאט, לא יהיה לי האומץ לפתוח את הדלת. לכן בפעולה מהירה, כמו להוציא פלסטר מעל לפצע שעדיין לא החלים, אני פותחת את דלת הארון ובוהה בחשכה שבתוכו.
אני מרימה את הרגל שלי בכדי לדרוך בתוכו, מנסה בכל כוחי לא להביט מטה לרצפה שעליה אני דורכת ונכנסת עם כל גופי אל הארון. ברגע שאני עושה צעד אחד לתוכו, הדלת מאחורי נסגרת בטריקה שכמעט ומעיפה אותי וגורמת לי ליפול על פניי שוב. הספיק לי פעם אחת לטבול במה שנראה כמו דם.
YOU ARE READING
The Girl Who Waited (2)-הוקפא
Fiksi Remajaספר שני מתוך סדרת "המלאכים והמיועדים" ~ טרוי אנליס בת העשרים לא מחכה למישהו שיבוא להציל אותה. עם אחות בת שבע, ללא הורים או משפחה, הגיוני בהחלט שלא תחכה. היא צריכה לפרנס את אחותה ואת עצמה, ולדאוג שהילדות שלה לא...
