The Girl Who Waited (2)-הוקפא

פרק 6

*לא בדוק ובאיחור רציני- יש לכן אישור להרוג אותי*

*

אן לא נשמעת כועסת כשאני שואלת אותה על מה שראיתי בביתה. היא אף פעם לא הייתה כזו ששינה לה אם נגעו בחפציה, במיוחד אם היית קרוב אליה כמוני.

אני מזכירה בדבריי את הדף עם שמי, אולם היא דוחה את השיחה הזאת ומבטיחה לי שתסביר הכל כשתחזור בסוף השבוע.
כך לפחות אמרה.
אני תוהה אם עליי לדחוק בה לספר לי טלפונית. הרי אם שמי הוזכר בדף, מגיע לי לדעת לא?

ביום שני בערב אני יוצאת קצת מוקדם מהרגיל מהעבודה במשרד, מחליטה לחזור שוב לביתה של אן. הרגשתי אי נעימות על כך שחשדתי בחברתי הטובה ביותר, שהייתה כמו אחות בשבילי, אולם מה אם הדבר היה קשור למשהו מסוכן? לא יכולתי לתת לאן להתמודד עם זה לבד.

אני נכנסת לתוך הבית, הפעם לא מרגישה כמו גנבת והולכת במהירות ובביטחון.

הפעם, אני מחליטה לחפש בחדרה, להסתכל בניירת שלה. החדר שלה היה מבולגן לגמרי, ואם לא הייתי מכירה אותה הייתי חושבת שפורץ נכנס לביתה והפך את החדר.

אבל אני ידעתי כמה לא מאורגנת הייתה. על פניו, היא הייתה נראית בחורה נקייה ומסודרת, לבושה באלגנטיות אך מכניסה קצת מסוגננות של המאה הנוכחית.

אני לא בדיוק הבנתי באופנה, ואף פעם לא סידרתי יותר מדי את שיערי או התעסקתי בו מעבר ללחפוף ולסרק אותו. אבל אן הייתה כמעט ההפך המוחלט שלי.

העין שלי נוחתת על פיסת נייר שבלטה מתוך מדפיה, עומדת צמודה לכל ספריי הלימוד שלה. אני שולחת את ידי ושולפת אותה, מגלה מכתב שנראה כאילו נכתב לפני שנים רבות.

אני הופכת אותו ומגלה את הכתוב;

"לאחיינית היקרה שלי,"

אני עוצרת, מסתכלת על המשפט. כלומר, יש להניח שזה מכתב מדודה של אן, נכון?

לא ידעתי שיש לה בכלל דודים. היא אמרה לי ששני הוריה היו ילדים יחידים.

אני מחליטה לפתוח אותו, מציינת לעצמי שהוא סגור. אם אפתח אותו, אן תגלה שעשיתי זאת. עד איפה אצטרך לשים גבולות?

מה שעשיתי לאחר מכן לא אתגאה בו לעולם.

אני פותחת את המכתב, לא חושבת על דבר מלבד התחושה המוזרה הזו בבטן.

אני מתחילה לקרוא;

"לאחיינית היקרה שלי, שלום.

בעוד כחודש יהיה לך יום הולדת תשעה עשר, ולכן החלטתי לכתוב לך את המכתב הבא בכדי להכין אותך למה שיבוא.