יורש העצר

פרק ד' - בין המערות והקברים

"אני יודע שהמצבות על הקברים של הכפר כתובות באותיות שונות," סיפר ארז במהלך ארוחת הבוקר. "יתכן שבבית הקברות העתיק ביותר נוכל למצוא אפילו אותיות עבריות".

"זה רעיון טוב," הסכים פרופסור אפלבוים, "ד"ר אוליב, בבקשה תברר לנו איפה נמצא בית הקברות הקדום ביותר, ונצא לשיטוט במקום".

אלה העדיפה לא להסתובב בין קברים והציעה לצאלה לבקר בבית המלאכה לייבוש עשבי המרפא. אני קיוויתי כל כך למצוא כתובת בעברית או ארמית שהחלטתי להצטרף לשאר הקבוצה.

התברר שבית הקברות העתיק ביותר מבין השמונה של קינאליג מוקף במערות פרה-היסטוריות, 'מקומות קדושים', מקדשים ואשגאשים - מקומות תפילה זורואסטרים. כל פיר כזה נחשב כתרופה להסרת עין הרע.

"בואו נסייר גם במערות הקדושות," הצעתי.

"למה? את צריכה להסיר עין הרע?" גיחך דניאל.

"לא," צחקתי, "פשוט חשבתי שאולי גם שם יש כיתובים עתיקים, למשל, על קירות הסלע".

"אז קדימה," ארז התרומם בתנופה, "תארגנו את הציוד לדרך. ד"ר אוליב, אני צריך מקומי שידריך אותנו בסביבה. לא הייתי רוצה שנעשה עוד טעות במקום שמקודש להם. לא כדאי שיעיפו אותנו מכאן לפני שנסיים את החקירות שלנו באזור".

*

המקומי, שהיה בעצם רועה צאן ולכן הכיר היטב את הסביבה, צעד בביטחון והוביל אותנו בין שבילים ועצים במעלה הגבעה הדרומית, שם נמצא בית הקברות העתיק ביותר. נער על חמור, שחלף על פנינו, דירבן עיזים שהתנהלו לעבר כר דשא ירוק ורענן. האוויר היה צח וקריר, וצעדנו בקלילות ובזריזות. עלינו בשביל צר ותלול, ותוך חצי שעה הגענו למתחם. התפזרנו בשטח, בוחנים ביסודיות את הכיתוב על המצבות.

אחרי שעתיים מתישות הרמנו ידיים.

"יוק?" שאל המקומי, שחיכה עד עכשיו בסבלנות, יושב על גבי סלע רחב.

"יוק!" נשפתי באכזבה.

ד"ר אוליב ניגש אליו והסביר לו שאנחנו רוצים לסייר עכשיו במקומות הקדושים. המקומי הינהן, קם והחל לצעוד.

ארז, דניאל ואלון צעדו במרץ בעקבותיו, כשהם משוחחים בעניין על מכשירי ניווט בעלי טכנולוגיות חדישות. אני, פרופסור אפלבוים וד"ר אוליב השתרכנו אחריהם.

"נראה לך שיש לנו מה למצוא שם?" שאלתי את הדוקטור בקול שהיה כבר נטול אנרגיות.

"לא יודע. אולי לא. אבל אנחנו כבר כאן, אז ננצל את ההזדמנות".

פרופסור אפלבוים הינהן בחולשה.

עלינו כבר די גבוה כשלפתע צצו בפנינו על צלע ההר מבנים קטנים בקרבת גושי סלע גדולים, ובצלע ההר שאחריהם הגיחו מערות רבות.