יורש העצר

פרק י' - תוכניות ואכזבות

"הבנתי," אמרתי לאחי כשחזרתי לחדרנו, "הוא מחפש נשק מאגי בעידודו של פרופסור דיגר מיודענו. מה בדעתך לעשות?"

אלון כבר היה שקוע בעבודתו על המחשב. "דעתי?" אמר בטון פזור נפש, והמשיך להביט במסך, "נמשיך לשים עליו עין, אבל על אש קטנה. הפעם בלי מעקבים וריגול," צחק קלות. "פשוט תמשיכי להעמיד פנים שאת מאמינה לו וזורמת איתו, תקשיבי לדבריו, ותיזהרי לא להטיח בו האשמות כמו בעבר. דבר כזה רק ירתיע אותו מלשתף אותך, ועלול אפילו לסכן אותנו".

"בסדר," הסכמתי.

"והפעם תשתדלי לא לערב רגשות, זה רק מסבך את העניינים".

"כן," מילמלתי.

"אגב," אמר אחרי שתיקה קלה והסתובב אלי, "מה עם רמי, הידיד שלך מהגרעין שאוהב טאי-צ'י ואת שאר תורות המזרח?"

הרגשתי איזו נימת עליונות בדבריו. "למה אתה מזלזל בזה?"

"לא, באמת שלא. אם הוא רציני בנושא שמעניין אותו אני דווקא מעריך את זה. אני מעריך אנשים עם שאיפות ומוטיבציה, ולא חשוב באיזה תחום. אני בטוח שמי שמשקיע בתחום האהוב עליו, ולא משנה מה שזה יהיה, הוא יצליח".

"אה, טוב," אמרתי. "דווקא דיברנו אחרי שחזרנו מהמסע לקשמיר. סיפרתי לו על התובנות שהתחדשו לי שם, גם לגבי עם ישראל וגם באופן אישי, והוא הקשיב בתשומת לב".

"נו?"

"הוא סיפר שהוא נוסע שוב להודו. הוא רוצה להתמחות במדיטציה ותורות לחימה של המזרח. אולי ימשיך גם לטיבט. בקיצור, הוא לא אמור לחזור בקרוב. אבל הוא הציע לי להצטרף אליו".

"ו..." שאל אלון, ופתאום נשמע לי מרוכז יותר.

"לא, זה לא מתאים לי. אני – "

"מה, בגלל המסע הזה? יכולת לוותר עליו, או לבקש מרמי לחכות. יש סדרי עדיפויות בחיים".

"לא, זה לא זה. אני לא מוכנה להיגרר אחרי בן זוג. יש לי את המטרות שלי והתוכניות שלי. חשוב לי לעשות את הבחירות שלי ולא את של אחרים," מצאתי את עצמי חוזרת על הטענות שאמרתי לד"ר אוליב. "זה עקרוני לי לעצב את חיי ללא תלות באחר. לפתח את הכישורים שלי, את היעוד שלי. זה לא הולך כשכל אחד מושך לכיוון שלו".

"לא נראה לי שאת צודקת, אבל אני מרגיש שלא אוכל לשכנע אותך. אני מקווה שהזמן והניסיון יעשו אותם חכמה יותר."

"אתה מדבר כמו איזה נביא קדמון, שיודע מה טוב ונכון לכל אחד".

שקעתי במחשבות. אמרתי לעצמי שאני מוכנה לשלם את המחיר של הלימוד מה טוב בשבילי, בעוד אני לא מוותרת על מה שמתאים לי.

השאלה אם זה באמת כדאי.

*

החלטתי שעדיף לשתף את הזוג אפלבוים במה שגיליתי בקשר לדניאל, ויצאתי אל חדרם. על סף דלתם עצרתי כדי לנקוש, ואז הבחנתי שהדלת לא סגורה לגמרי. שיחה התנהלה בין בני הזוג, והרגשתי לא בנוח להתפרץ כך, ולקטוע את המשפט, ולכן המתנתי רגע, מטה אוזן לקלוט אתנחתא בדו שיח.

"אז מה תעשה?" שמעתי את אלה שואלת את בעלה, "תעזור לבן של זיגמונד?"

"לא יודע," ענה הפרופסור, "ברור לי שאני חייב".

הרגשתי שאני ממש חצופה ונוהגת בחוסר נימוס משווע, אבל לא הצלחתי להתגבר על עצמי ונשארתי עדיין על מקומי, לא נוקשת, ורק מקשיבה.

"אני לא בטוחה בכך. זה היה מזמן ו – " לפתע עצרה את דבריה. היא כנראה הבחינה שהדלת פתוחה וניגשה לשם.

"למה את עומדת בדלת, בואי, תיכנסי," אמרה לי בטון חביב.

"סליחה," מלמלתי, "הרגע הגעתי ואל הספקתי לנקוש על הדלת.

"זה בסדר," אמרה, "שבי. למזוג לך כוס תה?"

"לא, רק רציתי לשתף אתכם במשהו".

"שוב חשדות בדניאל," גיחך הפרופסור.

"האמת שכן," הודיתי.

"האמת, אני גם לא אהבתי את השינוי בתוכנית המסע, אבל אחרי שמצאנו מציאות חשובות כל כך, בדיעבד אני מרוצה מכך".

"שוחחתי איתו באריכות," אמרתי, "בשורה התחתונה התברר לי שהוא מחפש נשק מאגי בעידודו של פרופסור דיגר מיודענו".

"את בטוחה?" אלה נראתה מופתעת. "הרי הארגון של טריקסטר חוסל ו – "

"כן, אבל דיגר לא חוסל," קטעתי אותה, "והוא מתעניין בעיקר בשרידים ארכיאולוגיים של בני השבטים. חפצים מיסטיים שבהם היה סוד כוחם של לוחמי השבט".

"אני מציע שהפעם נשים עין על אש קטנה," אמר הפרופסור, "לא כדאי לאבד את האימון שנוצר איתו בגלל הוכחות שאינן חד משמעיות".

"מצד שני," אמרתי, "לא כדאי להירדם בשמירה".

*

"יש לי עוד מכתב מתורגם," הכריז ד"ר אוליב עוד לפני שהתחלנו את ארוחת הצהרים. התיישבנו סביב שולחן ארוך שהכיל את כל בני הקבוצה כשד"ר אוליב בראש, ובידו הטקסט המתורגם.

"תקשיבו," התחיל מיד, "היא מספרת שאחרי מסע כיבושים בהודו ולאורך גדות הגנגס נפצע אלכסנדר קשה במצור על עיר המאלים מחץ שחדר את שריונו וקרע את ריאתו, אך טיפול רפואי מסור הציל את חייו. למרות הטיפול התפשטה שמועה שאלכסנדר מת ורק לאחר שראו אותו חייליו רוכב על סוסו נרגעו".

"אגב," שאלתי, "איך היו שולחים בזמנם מכתבים?"

"דריווש מלך פרס סלל רשת דרכים ואירגן העברת דואר מהבירה למדינות ביד רצים ופרשים, אשר במקרים דחופים היו משתמשים בסוסים המהירים שבאורוות המלך, כמו שמסופר במגילת אסתר," ענה והמשיך, "משם המשיך המחנה דרומה לעבר האוקיינוס ההודי. במפגש נהרות האקסינס והאינדוס יסד אלכסנדר את אלכסנדריה על האינדוס. הוא שלח חלק גדול מצבאו בחזרה לבבל, ואילו הם המשיכו דרך מדבר גרוסיה. הדרך הייתה קשה והצבא איבד את מרבית בהמות המשא וגם חיילים רבים שמתו. כשהגיעו לבבל גילה אלכסנדר שמושלי האימפריה פרקו את עולו בגלל שמעות לא נכונות על מותו במזרח בעקבות פציעתו, ולכן הוציא רבים מהם להורג".

G