יורש העצר

פרק ט' - תככים ומניפולציות

מלון קאלה אלטי, אזרביג'אן

"אז מחר יוצאים שוב למגדל האור?" שאל אותי אלון, כשאנחה בקולו.

ישבנו בחדרינו מותשים מכל היום.

אלון לקח תפוח מהקערה והוציא את תסכולו על ידי נגיסה תוקפנית במרכזו. "אני לא אוהב שמשתמשים בי ככלי משחק," אמר בפה מלא. "דניאל מתמרן את כולנו, ואף אחד לא שם לב".

"עכשיו, אחרי שבסיום המסע הקודם הבנו שכל ההסתרות והמניפולציות שלו היו בעקבות לחצים וסחיטות בעל כורחו, אנחנו יכולים לפחות לתת בו אימון שאין לו כוונות רעות להזיק או לרמות".

"כן," ענה אלון, "אבל אנחנו לא יכולים להישאר תמימים. דווקא אחרי שחווינו דברים לא פשוטים איתו".

"אבל לא הייתי רוצה לפגוע בו או לבייש אותו," אמרתי. "בסך הכל אנחנו לא לגמרי בטוחים שיש כאן איזו נוכלות, אולי בסוף יתברר שזה בכלל לא מה שאנחנו חושבים, או חושדים".

"את צודקת," הודה. "אבל יש לי רעיון. את גששי אצלו, למשל מה בדיוק היה כתוב במסמך שמצא בספריה, ומה הוא מצפה למצוא וכדומה, אבל הפעם תהיי בעצמך כמו סוכן כפול. אל תטיחי בו האשמות אם תגלי שיש כאן משהו לא תקין, למשל שיתוף פעולה עם גורמים שליליים וכדומה. תשחקי את התמימה. טוב, זה די טבעי לך," גיחך, "אבל ברצינות, תשחקי אותה שאת מתלהבת כמוהו ממציאת החנית וראשי החץ, ושמחה על הרעיון שלו לחקור כאן, ואם תחשפי רמאויות ונוכלויות נספר לפרופסור אפלבוים".

נאנחתי. לא אהבתי את התפקיד הזה, אבל הבנתי שהוא צודק.

"בסדר, אני מוכנה. אבל אולי לא הערב, כי זה יראה חשוד שאני לחוצה בשעה מאוחרת לברר דברים. מחר, אחרי ארוחת בוקר. מימלא אנחנו מחכים לתרגום נוסף של המכתבים על ידי ד"ר אוליב, ולא ממהרים לצאת לאיזה מקום."

קיוויתי שלא יתגלו לי דברים קשים. לא אהבתי את הרעיון של להילחם בו. כבר היינו בסרט הזה. השאלה רק אם התקווה שלי היא מציאותית...

*

"אפשר להפריע לך?" שאלתי את דניאל, שישב על כורסא רחבה בלובי ועיין בחוברת מקצועית.

הוא הרים את ראשו בהפתעה ואז אמר: "כן, ודאי".

התיישבתי מולו על כורסא נוספת. "כל הקרדיטים להצלחה שלנו אתמול מגיעים לך," אמרתי בחביבות. "ממצאים כאלה יפים מתקופה קדומה זה נדיר למצוא".

"כן, הלך לנו קלף," אמר.

"תרתי משמע," צחקתי, ואחר הרצנתי. "איך ידעת שזאת חנית מהתקופה הישראלית, ועוד מתל דן?"

"אני אסביר לך," פתח כמו מרצה בשיעור, "ראשי החץ שמצאנו היו מברזל ובצורת עלה. בתקופות פרהיסטוריות השתמשו בחניתות עם ראשי חץ מעץ או עצם. בתקופה הכלקוליתית התגלו כלי הנשק ופריטים כגון להבים, ראשי חץ, וראשי חנית - מאבן צור, ואילו בתקופות מאוחרות יותר השתמשו בנחושת או מתכות נוספות. בתקופה הכנענית, הקודמת לישראלית, חוד החנית היה עשוי מברונזה. ובתקופה הישראלית להב החניתות היה עשוי ברזל, כמו הממצאים שמצאתי".