יורש העצר

פרק ה' - אותיות עתיקות או ... ?

מיהרתי אל הקיר עליו האיר ארז בפנס. בגובה של כשני מטר מהקרקע היו חרוטות שש אותיות. הבטתי בריכוז. כן, זה אותיות, זיהיתי, ואפילו דומה לכתב שמצאנו בקשמיר, התלהבתי. זה כתב עברי!

חבל שד"ר אוליב לא כאן כדי לזהות בוודאות ולתרגם לנו. שלפתי את המצלמה וצילמתי מכל הכיוונים והזוויות האפשריות.

"אתה מצליח לפענח את זה?" שאל אלון את פרופסור אפלבוים שהתקרב עכשיו גם הוא, בצליעה קלה.

"חלקית..." מלמל, "נדמה לי שהאות הראשונה היא נ'. השניה היא ח', והשלישית... אולי ס'? לא... זאת ש'. כן ש'."

"אז כתוב כאן נחש," התלהבתי, "ומה הלאה?"

"במילה השניה זאת האות נ', ואחר כך ... ש' ואחרי כ'. ואז ... אני לא מזהה את האות הבאה, היא מאוד מטושטשת".

"לא, אין שם אות, זאת רק נקודה," אמר דניאל, "צורת הסלע גורמת לאשליה של קו משתלשל מהנקודה."

"הנקודה היא במקום רווח בין מילה למילה. כן!" אמרתי.

"ובמילה השלישית זאת האות ש', ואז ו', ושוב ש'," המשיך פרופסור אפלבוים.

"זאת לא ש' אלא ס'," אמר אלון. "אז המילה הזאת היא 'סוס'."

"אז כתוב שם: 'נחש נשך סוס'!" הכרזתי.

"כן, נכון," התרגשו כל השאר.

"מה זה אומר, בעצם?" שאלתי.

ארז נראה מהורהר. "אולי פשוט נחפש הלאה. רמז נוסף יעזור לנו להבין טוב יותר".

דניאל הוריד מעט את הפנס במטרה לחשוף שורה שניה, אם תהיה. עכשיו כבר לא זיהינו אותיות. אבל היה שם משהו. שרטוט כלשהו. מטושטש.

אימצתי את עיני. "זה נראה כמו ציור של... נחש! הנחש מוציא לשון ארוכה מראשו ולידו יש ... חפץ כלשהו".

"זה לא חפץ, זאת פרסה!" הכריז אלון, "כן, זה ציור של נחש המכיש את עקב רגלו של סוס".

עכשיו הבחנתי שאכן ליד לשונו של הנחש ניצבת רגל של סוס. הציור לא היה ברור, אבל בכל זאת ניתן היה לזהות את הפרטים. היה שם סוס ועליו רוכב אדם, או איש מלחמה.

"כן," התלהב עכשיו גם פרופסור אפלבוים, "וזה גם מובן. שבט דן נמשל לנחש. בברכה של יעקב לשבט דן נאמר: 'יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר'. שמשון, משבט דן, נמשל לשפיפון, שהוא קטן ודק ולא ניכר להולכי אורח, ולבדו יוצא מהמארב להילחם באויבים"

"כן, זה הגיוני," הוסיף דניאל, "שבטי הגליל – דן, אשר, יששכר, זבולון ונפתלי, הוגלו צפונה לסוריה ולעבר קורדיסטן, ומשם התקדמו צפונה אל הקווקז. אז - ".